ער

קיצור. וענין מיצר ים ומי הו"ע יחוד פנימי דמשפיע ומקבל, כשהמקבל לוקח וקולט עצם כוונת הרב שזהו ע"י הכיווץ להיות בעצם נקודת כלי השגתו, והמשפיע משפיע לו עומק השכל, וכשצריך להשיב לו על שאלתו העמוקה הוא מעומק מקור השכל, וכל עומק בא בבחי' מיצר, וזהו הבן בחכ' להביא עצם ההנחה שכליות, וחכם בבינה לקבל בפנימיות הבינה, ועיקר יחוד פנימי דאו"א הוא בחי' השגת המהות כנ"ל, וזאת תהי' ההשגה דלעתיד, וזהו והניף ידו על הנהר דבינה דבחי' עצמיות הקו שבפנימיות החכ' יהי' בבחי' השגה בפנימיות בינה.

קמ) ומעין ודוגמא מזה עכשיו הו"ע ידיעת והשגת אלקו' מהדברים המוחשים כו', דהנה שכל אנושי הוא שנפל בדרך שבירה מבחי' הכלים דאצי' דמבחי' כלי הבינה דאצי' נתהווה בינה אנושית כו', והיינו כח ההשגה שבנפש להשיג בעניני' הרחוקים מאד בהשתל' הקו, והוא בחי' כח הפועל האלקי שבא בהתלבשו' ממש בהנפעל שזהו מבחי' חיצוני' הכלים דמל' דמל' דעשי' כו' (והוא החיות שבבחי' כח כו' וכמ"ש במ"א), ובזה שייך השגה ממש בשכל אנושי ע"י הדברים הגשמי', דהיינו שע"י שמשיג את הנפעל שזה הוא רואה ומשיגו היטב ה"ה משיג את הכח הפועל וגבוה מעל גבוה כו', והיינו שכל הדברים הגשמי' הן כמו משל אל הנמשל להכח האלקי, והמשל הוא הנמשל ממש כו'. ואחר ההשגה שיודע ומשיג פרטי הנמשל מהמשל כאשר מוצא כל פרטי הנמשל בהמשל יבוא אח"כ להשגת הנמשל בבחינת השגה מוחשי' כו', ואז הוא כלי ומכון לבחי' בינה עילאה שהוא ההשגה במהות הקו כו', ואע"פ שאין ערוך ביניהם עכ"ז מאחר שנפל ממנו בשבירה ה"ה יכולה להתעלות למקור חוצבה כו', והיינו דוקא באופן ההשגה הנ"ל שבתחלה

יבין את הנמשל מהמשל בכל פרטיו, ואח"כ כשמוצא פרטי הנמשל בהמשל מזדכך אצלו המשל (ונראה לו כמו כח אלקי כו', ור"ל באומרו כמו כח אלקי הוא לפי שא"ז שרואה אותו אלקו' ממש כמו הרואה את הנולד מאין ליש כו' וכמ"ש במ"א, להיות שכ"ז הוא בהשגה לבד, אבל מ"מ מזדכך אצלו הענין כ"כ ומתאחד אצלו כ"כ המשל עם הנמשל עד שנראה ונרגש אצלו כמו כח אלקי כו'), ומתחדש בזה השגה מוחשי' באלקו' כו', ועי"ז הוא כלי לבחי' השגת המהות שיהי' לעתי' כו'. וי"ל שזהו השלמות שיהי' לעתיד מעבודת הבירורים דעכשיו והוא התיקון בדברים התחתוני' הגשמי' ובעצם הגוף כו', שזהו תכלית הכוונה בירידת הנשמה למטה, וכידוע דהנשמה עצמה א"צ תיקון וירדה למטה רק לתקן ולזכך את הגוף והנה"ב והוא לפעול בהנה"ב שלא יומשך אחרי העניני' החומרי', וכל עניני' החומרי' דהיינו מה שמוכרח יהי' בכוונה לש"ש, הן באכו"ש שלא יהי' למלאות תאוות נפשו כ"א לקיום גופו בכדי ללמוד ולהתפלל, וממילא הוא נזהר מן המותרות דמה שהוא מותר לו ה"ז רק מצד התאוה, כ"א מסתפק בהכרחי' לבד וזה גופא הוא

בכוונה לש"ש, וכאשר לומד ומתפלל בכח האכילה ה"ז נכלל בקדושה כו'. וכמו"כ הוא בעסק מו"מ שאין כוונתו להרבות הון וגם לא בלי שום כוונה, כ"א בכדי שיוכל לקיים את המצוות כמו מצות הצדקה וללמד בניו תורה וכה"ג, שעי"ז מתבררים הדברים הגשמי' שעוסק בהם ועולים ונכללי' באלקו' כו', וגם הנה"ב מתברר ומזדכך מזה, ובמצות הצדקה נעשה הבירור ביותר מבכל המצות כמ"ש בסש"ב פל"ז מפני שהריווח בא לו ביגיעת כל הכחות שלו ומתברר כללו' הנה"ב