רסט

של הענין כו'. אמנם יחוד פנימי הוא שהמקבל כאשר שומע דבר מרבו ענינו הוא לשמוע נקודת תמצית אור השפע ותכלית כוונת הרב בהענין הזה, שזהו ע"י הצמצום דוקא שמצמצם ומכווץ כח השגתו, דהנה בהשגה חיצוני' הנ"ל אין צריך לכווץ כח ההשגה שלו כ"א הוא בהתרחבו' לקבל חיצוני' הענין לבד כו', משא"כ באופן ההשגה פנימי' הנ"ל בהכרח שיצמצם ויכווץ כל כח השגתו שתהי' בלי התפשטו' רוחב ההשגה כלל וכלל אדרבה הוא בתכלית המיצר והצמצום שנשאר רק עצם נקודת כלי ההשגה שלו לשמוע ולקבל עצם כוונת הרב כו', וע"כ גם המשפיע משפיע לו העומק ופנימי' הענין שבהשכל, וכאשר המקבל שואל אותו בהענין שכ"ז הוא בפנימי' הענין, אינו משיב לו מה שנופל לו בהשקפה ראשונה במושכל ראשון, כ"א משתדל לגלות ולהביא מהעומק וההעלם דמקור השכל כו', וזה בא בהמשפיע ג"כ בבחי' מיצר דכל עומק בא בבחי' מיצר דוקא, וכמו עומק המעין שנובע טיפין טיפין כו'. וזהו דברי חכמים בנחת נשמעים והיינו שלא ימהר להגיד מה שבא לו במושכל ראשון כ"א אדרבה יעכב ויצמצם עצמו שלא לדבר בהשקפה ראשונה כ"א

להוציא עומק החכ' והפנימי' בהענין כו', וזהו בחי' יחוד פנימי דמשפיע ומקבל שבא במיצר בבחי' נקודה דוקא הן במשפיע והן במקבל כו', ומהמיצר בא אח"כ לידי מרחב ביותר דע"י תפיסת תמצית נקודת הענין יוכל להיות אח"כ התרחבו' הענין ביותר ובעומק הענין ביותר, והיינו שגם העומק בא לידי מרחב בהתרחבו' גדולה בהשגה כו' (ועמשנת"ל פרק הנ"ל), והו"ע יצי"מ שמן המיצר דוקא נעשה אח"כ היציאה מן המיצר בהתרחבו' גדולה ביותר כו'. ולמע' הו"ע וחכם בבינה שזהו בחי' נקודה פנימיות דבינה שמקבלת בחי' פנימיות הנקודה דחכ' כו', וי"ל שז"ע הבן בחכ' שזהו כמו עד"מ נקודת ההשכלה דחכ' רק שהוא בחי' הפנימי' שלה, דהיינו בחי' הנחה שכלי' כו' (וכמשנת"ל שם שא"ז ההתאמתות דחכ' שהיא למע' מהשכל והוא בחי' חכ' שבחכ' כו', וההנחה שכלי' להיותה שכלי' ה"ז בחי' הבן בחכ', והשכלי שבהנקודה הוא בחי' יסו"א וההנחה הוא בחי' הבן כו'), והיא שמתלבשת בבחי' פנימי' בינה שהו"ע וחכם בבינה כו'. ועיקר ענין יחוד פנימי דאו"א הוא שהבינה היא ג"כ בבחי' השגת המהות, כמו החכ' שהיא

בחי' ראיית המהות כמו"כ הבינה בבחי' פנימי' שבה הוא בחי' השגת המהות כו', וכמו ההשגה שיהי' לעתיד שיהי' במהות הא"ס ויהי' בבחי' השגה ממש כו' (עמשית"ל פ'), והו"ע טעמי תו' שיתגלו לעתיד שיהי' זה בבחי' השגה ממש במהות אלקות כו', והוא גילוי עונג העצמי שיהי' לעתיד ע"י הבינה כו', וכמו התגלות עתיק שבבינה כו', רק שזהו הארה לבד ולעתיד יתגלה עצם העונג ויבוא לידי השגה גמורה ע"י הבינה כו'. וזהו מ"ש על לעתיד והניף ידו על הנהר דבינה שיהי' התגלו' בחי' עדן שזהו עצם התענוג שבפנימי' חכ', דפנימי' אבא פנימי' עתיק, ויהי' בבחי' השגה ע"י הבינה דפנימי' בינה הוא ג"כ פנימי' עתיק כו' (והחכ' הוא בבחי' ראי' ובינה היא בבחי' השגה כו'). וזהו שיהי' רק הנפה על הנהר ולא שיחרים אותו (כמו הלשון ים דכתי' בו והחרים כו'), והיינו שיהי' השגה לעתיד ויהי' בבחי' השגת המהות ממש כו', ולמע' הוא בחי' עצמו' הקו (ועיקרו הוא פנימי' הקו הנמשך מפנימי' ועצמי' א"ס כו', וכמשנת"ל פקל"ז) המתלבש בפנימי' חו"ב כו', והוא שמעצמו' הקו נאצל בחי' החכ' שהוא

להשכיל (י"ל הכוונה ראי' שזה יהי' ענין ההשכלה דלעתיד) במהות הקו, ואח"כ נאצל בחי' הבינה שהוא להשיג ולהתבונן במהות הקו הזה כו'.