רסח
יותר (דהיינו שיהי' הרגשת השכלי יותר מהרגשת ההנחה), ואז יבוא הענין ג"כ לידי השגה כו', וזהו ג"כ מה שיש כמה ענינים שהן למע' משכל המושג, וגבי חכמים גדולים יש להם מקום בשכלם הענינים האלו לא רק בדרך אמונה כ"א יש להם מקום ממש בשכלם (עס האט א ארט אין שכל) דזהו בבחי' הנחה שכלי', ולכן א"א גם להם לבאר הענין מפני שא"ז בבחי' שכלי ממש, אבל בהנחה שכלי' יש לזה מקום כו', ומכ"ז יובן דבנקודת ההשכלה העיקר הוא ההנחה שכלי' כו'. והנה כאשר באה בהשגה הרי בהתרחבו' ההשגה בריבוי הפרטים ובריבוי הסבר הרי אינו מאיר בזה ההנחה שכלי' שבהנקודה, שהרי גם דקות האור שהי' נרגש בהנקודה מתעלם בהשגת הפרטים דבינה כנודע, וכ"ש שההנחה שכלי' מתעלמת לגמרי כו'. אמנם לאחר כל ההשגה כאשר בא אל נקודת התמצית של כל ההשגה ועומק המושג שלה איך שמושג עצם הענין מכל ההשגות פרטי', מאיר בזה עצם נקודת ההשכלה כמ"ש במ"א, הנה גם ההנחה שכלי' נרגשת בנקודה זו רק שכאן היא בבחי' השגה, ולא בהשגה ממש שהרי כללו' נקודת התמצית אינה בהשגה גמורה בלבושי השגה שהרי
זהו בחי' האין דבינה, והוא כמו נקודה דאור בלי לבוש, אבל מ"מ הוא בבחי' השגה, דהיינו שבאופן ההשגה דנקודת התמצית גם ההנחה שכלי' היא בהשגה באופן כזה ובבחי' התיישבות במוחו, דבנקודת ההשכלה (קודם ההשגה) ההנחה שכלי' אינו בבחי' התיישבות כי ההתאמתות דחכ' היא בהתיישבות, אבל ההנחה הנ"ל הרי א"ז ענין ההתאמתות כ"א הנחה שבשכלי א"ז בהתיישבות כו', ואחר ההשגה כשבאה בנקודת התמצית ה"ה בבחי' התיישבות כו', וזהו הנקודה פנימי' דבינה שהיא כלי לפנימי' נקודת החכ' כו'. וכידוע דחכ' דבינה נק' נקודה בהיכלא הנה נקודה הפנימי' הנ"ל היא היכלו ומקומו דנקודת החכ' שנסתרת שם דוקא (היינו ששם באה בבחי' השגה כו'), ונק' נקודה בהיכלא המיוחד לה וכמו ס"ת בהיכל כו', וכמו ובהיכלו כולו אומר כבוד שהן ל"ב נ"ח כו', והוא בחי' פנימי' דבינה שהוא היכל המיוחד ומקומו של נקודת החכ' כו', והו"ע מיצר ים ומיצר מי דים הוא בחי' ים החכ' ומי הוא בחי' בינה כנודע, ומיצר ים הוא בחי' פנימי' הנקודה דחכ' המתלבשת בנקודה פנימי' דבינה כו'.
קיצור. ויובן זה דהנה בנקודת ההשכלה העיקר הוא ההנחה שכליות, ובבינה היא השכלי וההשגה, ובנקודת התמצית בחי' אין דבינה שמאיר שם נקודת ההשכלה נרגש שם גם ההנחה שכליות, והיא בהשגה כמו השגת התמצית ובהתיישבות. והו"ע נקודה פנימיות דחכ' בהיכל פנימי דבינה, וז"ע מיצר ים ומיצר מי.
קלט) וענין מה שנק' מיצר ים ומיצר מי, יובן זה עד"מ במשפיע ומקבל יש בזה ג"כ חיצוני' ופנימי', והחיצוני' הוא שכאשר המקבל שומע רק חיצוני' השכל והצעת העניני' שבהשכל והיינו שכל ענינו הוא לקבל את המושכל כמו שהוא מושג בלבושי ההשגה, ואינו יורד לתכליתו לידע תכלית הכוונה ותמצית המושג כו', גם המשפיע אינו משפיע לו מעומק אותו השכל רק מחיצוני' שלו, וכאשר המקבל שואל דבר מהמשפיע באותו השכל הרי השאלה היא רק בחיצוני' הענין, המשפיע משיב לו מה שבא לו בהשקפה ראשונה הנק' מושכל ראשון, היינו כמו שנופל לו בהשכלה ראשונה שזהו רק חיצוני' הענין, ואינו משתדל לגלות לו עומקו ופנימיותו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.