רסז

חיות שהוא מחי' כו', וא"כ הבינה שנק' אלקים חיים ה"ז רק הארה לבד כו'. וזהו דישסו"ת נק' בינה בכלל, דהנה נת"ל פקל"ה דישסו"ת הן בחי' מדות דחו"ב, ונת' דהמדות בכלל הן בחי' גילוי והתפשטות כו', וכמו"כ בחי' המדות דחו"ב הו"ע ההטי' וההמשכה שא"ז בחי' העצמו' דחו"ב כו', ובפרט בחי' נה"י דחו"ב שהן איך להשפיע ולהתגלות בדבר הנבדל כו', וע"ה שכ"ז בעצם המוחין דחו"ב שלמע' מבחי' מוחין דז"א כו' כנ"ל, מ"מ ה"ז בחי' התפשטו' והארה לבד כו', וכנודע דתבונה הוא מקור המוחין דז"א והיינו בחי' נה"י דאי' שנעשים מוחין לז"א (ובתוכם גם בחי' נה"י דאבא כו'). ומובן ע"פ הנ"ל דתבונה הוא בחי' קליטת הדבר וע"י שקולט את השכל בכלי מוחו עי"ז יכול להביאו לדבר הנבדל דהיינו בחי' המדות שהן מציאו' נבדל בעצם מהמוחין כו' (ונת"ל פקל"ו דקליטת הענין זהו כלי לנה"י דאבא שהו"ע כליות יועצות איך להשפיע ולגלות כו'). וע"כ כ"ז הוא בחי' בינה שהיא בחי' הארה לבד השייך להשתל' כו', אבל בחי' או"א עילאין שהן אות י' היינו בחי' פנימי' הבינה שהוא בבחי' השגת המהות כמו בפנימי' חכ' והוא בחי' יחוד פנימי דאו"א שמאיר בזה עצמו' אוא"ס ב"ה.

קיצור. ובע"ח דישסו"ת הן אות ה' דשם בינה, ברי' שבאצי', וחכ' אצי' שבאצי' בחי' מהות ועצמות הקו. וי"ל דחיצוניות הקו הארה ופנימיות הקו עצמות, וע"ד דרך קצרה, וכמו בנקודת הרשימו יש בחי' העצמות כמו"כ בפנימיות הקו, ומאיר בפנימיות חכ', ולכן נק' התורה משל הקדמוני פרסא שהעצם מתעלם בזה, וגם דבחכ' דע"ס הגנוזות מאיר בחי' הפנימיות והעצמות והצמצום דחכ' הגלוי' היא רק מיעוט, אבל בינה הארה השייך להשתל', ולכן נק' אלקי' חיים, וישסו"ת להיותם ההטי' אל המדות ה"ז בחי' בינה, ואו"א עילאין הן פנימיות חו"ב דפנימיות בינה היא השגת המהות.

קלח) והנה להבין איך שבהשגה יהי' בחי' המהות כו', הגם שא"א להבין זאת עכשיו בבחי' השגה גמורה איך ומה, מפני שכל השגתינו עכשיו היא בבחי' המציאו' לבד כו', מ"מ להבין אפס קצה מזה שיהי' בזה איזה השערה והנחה בשכל, יובן זה עד"מ כמו בנקודת ההשכלה דעם היותה שכלי בבחי' שכל גלוי, הרי פנימיותה ועיקרה הוא בחי' הנחה שכלי' לבד, וכמשנת"ל פמ"ב דבשכל גלוי ע"ה שזהו שכלי מ"מ העיקר בזה הוא ההנחה (דער לייג אין שכל וואס בא עם לייגט זעך אז עס איז אזיי). וזהו הסבה מה שאנו רואים לפעמים באיזה המצאה שכלי כאשר מייגע א"ע באיזה ענין שאינו מובן לו ונופל לו בשכלו שהוא באופן כך וכך, שבעת מעשה כשנפל לו ההמצאה ניחא לו הענין (עס ווערט עם רעכט און עס איז עם זייער גוט), ואח"כ כשמתחיל לעיין בהשגתו איך ומה הוא ה"ה מוצא שאינו מובן עדיין (אז עס איז נאך ניט רעכט), ובאמת הרי הי' הענין ניחא לו (ואינו מדברים במי שמוטעה בדמיונו). אך הענין הוא שזה הי' אצלו רק בבחי' הנחה בשכלו (היינו שההנחה שכלי' הי' יותר מהשכלי), ובההנחה שבשכל

להיות שזהו למע' הרבה מהשכלי שם באמת הענין ניחא, ובשכלי לא בא הענין עדיין, ולכן אינו בא גם לידי השגה, והעצה הוא שיקשר עצמו (ער זאל זעך צו טראגין) איך הי' אצלו הענין בעת שנפל לו בשכלו בראשית התגלו' הנ"ל, ועי"ז יבוא אצלו הענין בבחי' שכל גלוי