רסו

שבאצי' הוא רק הארת הקו היינו בבחי' החכ' שהיא ראשית ההשתל' שזהו בחי' חיצוני' החכ' כו', אבל בעצמו' החכ' מאיר עצמו' הקו כו', דהקו עם היותו בד"כ הארה לבד מ"מ במדריגתו העצמי יש בו עצם והארה כו', ובעצמו' החכ' מאיר עצם הקו כו'. ועוד זאת שהרי הקו גופא יש בו חיצוני' ופנימיות ומה שהקו הוא רק הארה מאוא"ס ב"ה זהו בחי' חיצוני' הקו, אבל פנימי' הקו הוא בחי' פנימי' ועצמי' א"ס ב"ה. דהנה במ"א מבו' דהמשכת הקו הוא ע"ד לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה, דההשפעה בדרך קצרה אין הכוונה שמעלים ממנו ההשכלה ואינו מגלה לו רק אפס קצהו לבד, כ"א הכוונה הוא שמשפיע לו כל ההשכלה גם עומק והפנימי' שבההשכלה רק שמשפיע לו בדרך קצרה באופן שיכול לקבל, ובהעלם יש בזה כל העומק והפנימי' כו', ולכן לאחר ארבעין שנין קאים אינש אדעתא דרבי' שזהו עומק ופנימי' כוונתו וכמ"ש במ"א, והיינו מפני שבההשפעה שהשפיע לו יש בזה בהעלם כל הפנימי' כו'. והדוגמא מזה יובן בהמשכת הקו דבפנימיותו יש בזה בחי' פנימי' ועצמו' א"ס ב"ה, דכשם שנקודת הרשימו הרי לבד מה

שכוללת כל האור שיהי' נמשך בכללות ההשתל' הרי יש בה בהעלם כל עצמו' האור שאינו בערך ההשתל' כלל כו' וכמ"ש במ"א, כמו"כ הוא בהקו שבבחי' הפנימי' שבו יש בו בחי' העצמות דא"ס כו', ובעצמות החכ' מאיר בחי' פנימי' ועצמי' הקו כו'. וזהו"ע שעל התורה נא' כאשר יאמר משל הקדמוני דאורייתא מחכ' נפקת ה"ז בבחי' משל לא"ס קדמונו ש"ע כו', וידוע דמשל הוא ענין הפרסא וכמ"ש בתו"א ד"ה פתח אליהו, ומבו' שם שיש יתרון בהמשכה שע"י פרסא לגבי ההמשכה שע"י צמצום, דענין הצמצום הוא סילוק האור והעדרו כו', משא"כ פרסא הרי מהות האור מתלבש ומתעלם בהפרסא וכמו שמהות הנמשל ממש מלובש בהמשל כו', וא"כ התו' שנק' משל הקדמוני היינו שבחכ' נמשך האור לא ע"י הצמצום רק דרך פרסא, והיינו שיש בזה בחי' מהוע"צ האור כו'. וביותר יובן ע"פ השטה המבו' כאן דגם בשרש הקו כמו שהוא באוא"ס שלפה"צ יש שם ע"ס שהן ע"ס הגנוזות באוא"ס כו', וא"כ כשם שבחכ' דאצי' שורה אוא"ס ב"ה דהיינו בחי' עצמו' הקו כו', כמו"כ צ"ל דבחכ' שבע"ס הגנוזות מאיר בחי' פנימי' א"ס כו'. וענין הצמצום

נת"ל פכ"ב שזהו רק להיות ספי' פרטי' דהיינו שספירת החכ' תהי' נמשכת ספי' מיוחדת בעצמה והיא היא אותה החכ' שבע"ס הגנוזות כו', וכמשנ"ת שם פכ"ג המשל מתי' ברוך כשמפרידין הב' בפ"ע שהוא אותו הב' שבתי' ברוך כו', וע"ה שיש בזה מיעוט האור כמשנ"ת שם, מ"מ ה"ה אותה החכ' כו', וא"כ הרי בחי' פנימי' ועצמו' א"ס ב"ה שבבחי' חכ' דע"ס הגנוזות נמשך ע"י פנימי' הקו בבחי' עצמי' החכ' דאצי' כו', וכ"ז בחכ' דוקא להיות שהחכ' בחי' ראי' כו' (וגם בהשכלה דחכ' העיקר הוא ההנחה שכלית כו' כמשנת"ל פמ"ב). אבל בבינה שהיא בחי' השגה הרי כל השגה היא בריחוק מן העצם שאינו מאיר שם העצמו' כ"א הארה לבד כו', וכמ"ש בע"ח דבבינה מאיר אוא"ס בריחוק מקום כו', ולכן עיקר ההשתל' הוא מבינה דוקא לפי שהיא הארה לבד כו' וכמ"ש במ"א. וזהו שהבינה נק' אלקים חיים דמה שהאוא"ס נק' בש' חיות הרי כבר הוא בבחי' ירידת המדרי' מבחי' עצמותו שהרי בעצמותו אינו שייך לומר שהוא מחי' החיים כו', וגם מה שיחי' הנאצל מאתו ית' (שז"ע אלקים חיים דבינה שמחי' את הנאצלים בחי' ז"א ומל' כו'), ה"ז בא בבחי' ירידת המדרי' מעצמותו כו', דאוא"ס עצמו מובדל בערך מהשתל' ולא יתכן שם ענין ול'