רסג

המחייבות כו', וזהו למע' מבחי' המדות שבשכל שהן בבחי' התפעלות שכלי כו' (וגם למע' מההתבוננות והשגה האלקי' שלהוליד ההתפעלות שבלב גם מה שמתפעל ממילא מהתרחבות ועומק ההשגה), שכ"ז הוא בהשכל השייך למדות. אבל מדות אלו שהן בבחי' הטי' אין בהם שום התפעלות כלל, והכל הוא בעצם השכל שגם בההטי' מאיר אור השכל רק שא"ז עצם השכל ממש כ"א שבאור עצם השכל מטה לחסד ולדין כו' (וע"ד כמו שהרצון מטה את הנפש כמו"כ בדוגמא כזאת הוא מה שהמדות מטים את אור השכל כו').

קיצור. אמנם ישסו"ת הוא פרצוף המוחין והן מדות שבמוחין, יש"ס מדות שבחכ' ותבונה מדות שבבינה, כי הנה יש ב' בחי' מדות במוחין, הא' התפעלות שכלי, ובזה יש ג"כ חו"ג מגולים דהיינו שבשעת ההשגה נרגש היוקר, וחו"ג מכוסים שמפני טרדת עומק ההשגה גם היוקר אינו נרגש, והב' מדות שאינן בהתפעלות כלל רק הטיית השכל, דעצם ענין המדות הוא הטי' והתפשטות, והוא הטיית עצם השכל כמו הרצון שהוא הטיית עצם הנפש, והיינו שבעצם השכל בא לידי מדה, ומדות שבחכ' היא שבא מתוך ההתאמתות, ובינה היא שמהשגת הענין בעצם עומק הענין בא לידי מדה.

קלו) וז"ע שערי בינה שהן שערים נפתחים להיות הטיית והמשכת ההשגה כו', כי בעצם השכל דהיינו בהשגת עצם הענין לא נודע עדיין מה יולד מחמתה כו', וכאשר נפתח ממנו פתח לפסק דין לזכות כו' שזהו שכל המטה כלפי חסד כו', הנה פתיחה זו מעצם השכל וההשגה נק' שער וכמו השער שעומד בסוף החצר כשרוצה לצאת כו', כך מה שהשכל בעצם כמו שהוא במושג יוצא לדון בכח זה לחסד או לדין ה"ז נק' שער כו', וכמו השגת הנשמה שבג"ע שזהו מבחי' בינה דמל' דאצי' ה"ז ג"כ ע"י השערים דבינה מה שנמשך מבחי' הבינה ההשגה אלקי' לנשמות ויהיו נהנין מזיו השכינה כו', הרי ענין השערים א"ז ענין התפעלות שכלי כ"א מה שבהם וע"י נמשך ההשגה לנשמות כו'. וההמשכה הוא ע"י שערים להיות כחו"ח לפוש"ד, דנשמות שהן מבחי' החסד מקבלים מהשערים שמבחי' חסד דבינה כו', וכמו"כ ענין השערים הנ"ל שבהם המשכת השכל וההשגה עצמה כו', שכ"ז למעלה מבחי' התפעלות שכלי שזהו ג"כ בשכל ונק' ג"כ שערים, והיינו להיות מזה היציאה במדות שבלב להתפעל בלב שזהו יציאה לחוץ יותר דהיינו למדות שבלב

(ועצם ההשגה מתעלם בזה כו', וגם כללות ענין ההשגה הוא באופן אחר כו' כנ"ל), וא"ז מה שעצם ההשגה יוצאה בזה רק ההארה השייכה להמדה כו', משא"כ ההשגה האלקי' מצד עצמה טרם שתתפעל באה' גם במוח רק שנק' שכל המטה כלפי חסד א"ז רק מה שיוצא עצם ההשגה האלקי' לאופן פרטי כו', וה"ז יציאה פנימי' שאינו יוצא עדיין חוץ לעצם השכל כו' (וזהו דאי' בזהר שיש תרעין עילאין ותרעין תתאין דעם היות דתרעין תתאין הן במל', הנה באמת בבינה עצמה יש ב' בחי' שערים הנ"ל, וז"ש ב"פ שאו שערים ראשיכם שהן ב' מיני שערים תרעין תתאין בבחי' יציאה לחוץ מן המוחין להיות תולדות המדות (ומוחין אלו הן השייכים למדות כו'), ותרעין עילאין הן פתיחת אור עצם ההשגה להטות לחו"ג, וכמו נשמות בג"ע שנהנין מזיו השכינה זה נהנה כך וזה נהנה כך כו'). וזהו בחי' המדות שבמוחין