רסא

אלקות כו', וזהו רק טעם המדה והאהבה לבד כו', וגם כשההתבוננות היא בהתרחבות יותר היינו באופן האור והחיות האלקי כו', אך היא בחי' חיצוני' השכל דהיינו בחי' השכל השייך אל המדות שהמדה הנולדה מזה היא רק מהבכן לבד ואינו מאיר אור המוחין בעת התפעלות המדה כו'. אמנם המדות שהן למע' מהחזה הוא שמאיר בהם אור המוחין בבחי' התרחבות לא בבחי' חלון לבד, והוא כשההתבוננות הוא בעומק ופנימי' הענין ובהתקשרות גדולה בהענין עד שהלב מתפעלת בעצמה בעת ההשגה וההתבוננות, ואינו מרגיש את התפעלות הלב מחמת עוצם התקשרותו בשכלו, והאהבה אינה תופסת מקום לעצמה מפני שהיא כלולה בהשכל והיינו שהיא מכוסה באור השכל וההתבוננות כו', והאהבה היא בתוקף יותר שהרי המדה כשהיא בקירוב אל השכל נותן בה השכל חיות ומחזק אותה, וכשהיא בהתכללות שכלו והיא תמיד אצל השכל אזי היא בודאי יותר חזקה רק שאינה מורגשת כו' (והנה הגם שבזה הוא התגברות המוחין מ"מ ה"ז בכלל מדות והוא בחי' גדלות המדות שע"י המוחין דגדלות כו' כי מוחין בעצם הוא שאינו נעשה מזה התפעלות הלב

להיות שזהו למע' מענין המדות כו', אבל זה שמתפעל בלב הגם שזהו מהתרחבות המוחין (וכמו אורייתא הוא דקא מירתח בי' שזהו מהתרחבות המוחין בגילוי אור השכל ביותר כו'), וגם אפי' מה שמתפעל בלבו מעומק המושג כו' (וכמו גחין ר"ש ונשיק כו') וכמ"ש במ"א, כ"ז אינו עדיין עצמו' המוחין ממש דכאשר הענין הוא בעצמו' המוחין ממש אין בזה שום התפעלות כלל, וכאן מאחר שמ"מ מתפעל בלב א"ז עצמו' המוחין ממש כ"א בחי' גדלות המוחין השייכים למדות כו'). ובחי' זו נק' ישראל לי ראש להיות שבמדרי' זו הוא התגברו' המוחין כו'.

קיצור. והענין דהנה יש ב' מיני יחודים, יחוד ישסו"ת או"א תתאין, ויחוד או"א עילאין, דהנה יעקב הוא למטה מהחזה חו"ג המגולים, והוא מקיצור הטעם כי הוא חייך, גם בהתרחבות ההשגה אך בחיצוניות המוחין, המדות באין מהבכן והן מורגשים, וישראל למעלה מהחזה חו"ג המכוסים שבאים מפנימיות המוחין שמאיר גם בלב, והאהבה הוא בתוקף ביותר אך בלתי מורגשת, וכ"ז פרצוף המדות.

קלה) אמנם ענין ישראל סבא הן בעצם המוחין שלמע' מהמדות שבלב, והיינו שזהו בפרצוף המוחין עצמן, רק שבמוחין גופא זהו בחי' המדות שבהם דבחי' יש"ס הוא בחי' מדות שבחכ' ותבונה זהו מדות שבבינה כו', וענין מדות אלו א"ז שהן בבחי' התפעלות וכדוגמת התפעלות המדות שבלב כו'. דהנה במדות שבשכל יש ב' ענינים, הא' הוא בחי' התפעלות שכלי והיינו מה שבשעת ההשגה וההתבוננות מתפעל בשכלו על האלקו' באהבה או ביראה לפי נושא ההתבוננות כו', שזהו בחי' התפעלות ממש כמו במדות שבלב רק שהן בדקות (וגם בזה י"ל שיש חו"ג מגולים ומכוסים דכאשר ההתבוננות הוא בעומק ופנימי' הענין אז ההתפעלות הוא בלתי מורגשת וכאשר היא בחיצוני' לבד ה"ה מורגשת יותר כו', והיינו מפני שנרגש בזה הבכן דגם בעת ההתבוננות אינו מקושר כ"כ בהענין המושג ונרגש אצלו יותר העילוי והיוקר כו', דכאשר ההתבוננות הוא בעומק ופנימי' הענין הרי שכלו טרוד בעצם הענין ואינו מרגיש כלל את העילוי והיוקר דאלקו' כו', ובודאי שבהשגה זאת יש בזה עילוי גדול (א שטארקע רייכקייט), אבל אינו עומד