רנח

שאמרז"ל עד אברהם לא הוה זקנה, ופי' הה"מ ז"ל דהכוונה שלא הי' התגלות בחי' יגת"ד עד אברהם שקרא אל עולם. והענין הוא דהנה ידוע דהשערות הן ממותרי מוחין לבד שהרי כשחותכין השערות אינו מרגיש כאב, ומ"מ יש בהם קצת חיות מהמוחין שהשערות המה חלולים שבהם מתלבש החיות כו', והנה מהות השערה היא גופא היא מהחיות שבמוח שמתעבה ומתגשם ונעשה שערה, והתהוותה הוא באופן כזה שנעשה כמו דבר נבדל לגמרי מן הגוף עד שאינו מרגיש שום כאב כשחותכין אותה, ובאמת היא מהחיות גופא שנעשה מציאות שערה כו'. וכמו"כ הוא בהתהוות הנבראים שהן אור וזיו המתפשט מכח השופע כו' שהיא ההארה האלקי' ונתהווה מהות נברא כו', וזהו שגילה אברהם אע"ה והודיע זה בעולם ועי"ז המשיך גילוי יגת"ד דשם אל הוא תיקון הראשון מיגת"ד כו', ובאמת התהוות בי"ע הוא מתיקון הראשון דיגת"ד וכמ"ש באד"ר דקל"ב ע"א דתלת עלמין נפקין מתיקונא קדמאה כו' וכמ"ש בתו"א בהבי' דמשה ידבר, וזהו דאברהם שקרא אל עולם כנ"ל המשיך גילוי בחי' יגת"ד כו'. וזהו שאברהם התחיל להאיר שהמשיך בחי' האור והגילוי

והוא בחי' אור זרוע כו', והיינו להיות התלבשות האוב"כ שעי"ז יהי' בבחי' מציאות אור ויהי' בחי' גילוי אור כו' וכמשנת"ל פק"ל בענין שא' לעולמו די כו', וגם בד"כ המשכת האור משרשו ומקורו להיות בבחי' מציאות אור כו', והיינו המשכת האורות דע"ס דאצי' ועי"ז גם למטה יהי' גילוי אור אלקי כו'. והיינו דכללות המשכת ההשתל' הוא ע"י האבות כו', כי עד האבות לא הי' עדיין כתיקונו וכמשנת"ל שם דעד האבות הי' בבחי' התהו כו', והאבות המשיכו בחי' התיקון להיות האור באופן כזה שיהי' בבחי' גילוי בעולמות ובבחי' התלבשות אוב"כ כו', ועוד בהתהוות הכלים שהן אלקו' והמשיך הגילוי למטה ענין אל עולם שהעולם הוא אלקו' כו'. וכללות ההמשכה הזאת זהו בחי' אל שדי שא' לעולמו די שזהו ההגבלה להיות מציאות דבר כו', וכן בהאור הוא שבא בהתלבשות והתעלמות וכמו ההגשמה ע"י אמצעי' הגרעין כו', דבאמת זהו תכלית הטוב והחסד לפי שעי"ז דוקא יכולים לקבל את האור שזהו בחי' הגילוי כו'. והנה בשערי אורה להר"י גיקטלייא ז"ל ש"ב אי' דמשארז"ל בגמ' שא' לעולמו די ע"ה שלפי

הפשוט הפי' בזה כמו שא' שם שהי' העולם מרחיב עצמו עד שאמר לו די, עיקר הפנימי בזה הוא כי במדת אל שדי הוא נותן מזון לכל ברי' וברי' ומשלח ברכותיו לאד' עד שיבלו שפתותיהם מלומר די כו', וכל הברכות והטובות הנשפעות באד' למלאות צורך כל ברי' ע"י אל שדי הוא כאמרו ואל שדי יברך אתכם כו', והיינו דאל שדי הוא ריבוי ההשפעה ע"ד מ"ש והריקותי לכם ברכה עד בלי די שארז"ל ע"ז עד שיבלו שפתותיכם מלומר די כו'. ולכאורה נראה שזהו בלתי הגבלה שהרי זהו מה שיבלו כו', אמנם באמת לא כן הוא שהרי זהו מה שהמוגבל יבלה שפתותיו מלומר די שהוא השפעה בשפע וריבוי כו', אבל א"א לקרות זה בשם בל"ג דא"כ לא הי' הנברא המוגבל משיגו כלל כו', גם ממה שקורין זה בשם ברכה וכמ"ש והריקותי לכם ברכה כו', מובן ג"כ שזהו בהגבלה, שהרי ענין הברכה ידוע שזהו מה שכבר ישנו במקורו, וכידוע ההפרש בין ברכה לתפלה כו', ומה שכבר יש בשרש ומקור ה"ז בבחי' הגבלה במדה וקצבה לפי אופן מה שיכולים לקבל כו', ומה שנשפע ונמשך מזה ה"ז בבחי' מיעוט ובבחי' הגבלה ממש (והיינו מפני שגם

המקור מוגבל ע"כ ההמשכה הוא בבחי' מיעוט כו', דהאור שהוא בל"ג בעצם אינו שייך בו מיעוט כו' וכמ"ש במ"א), והברכה הוא