רנד

בחי' גילוי אור כו', וא"כ צ"ל איזה גילוי הי' במ"ת אם הי' גילוי העצמו' שז"ע אנכי למה נא' כאן הוי' והול"ל אנכי אלקיך כו', ואם הי' גילוי שם הוי' מהו אומרו אנכי הוי' כו'. ולהבין זה צלה"ק משנת"ל בענין וארא אל אברהם כו' דהגילוי להאבות הי' בש' שדי, ונת' דשם שדי הוא שא' לעולמו די, דהיינו בחי' הגבלת האור כו', ובשרש הראשון הו"ע הצמצום שהי' באוא"ס להעלים ולהגביל את האור כו', ובאצי' הו"ע מיעוט האור שיוכל להתקבל שזהו ג"כ ע"י הצמצום כו', וענין הכלי' שמקבלי' את האור ומגבילי' אותו זהו בחי' שם שדי כו'.

קלא) והנה במד"ר פ' בא פט"ו אי' בא אברהם התחיל להאיר שנא' מי העיר ממזרח כו', בא יצחק אף הוא האיר שנאמר אור זרוע לצדיק כו', ובזח"א מ"ה ע"ב משמע דמ"ש מי העיר הו"ע אור זרוע כו', והיינו שהאבות בכלל המשיכו בחינת אור זרוע כו'. וענין אור זרוע למע', הענין הוא דהנה אי' אנת הוא חכים ולא בחכ' ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא, וקאי על בחי' חו"ב שלמע' מאצי', דהנה חו"ב דאצי' הן בבחי' ידיעא וכמו שאו' לפני זה חכ' מוחא איהי מח' מלגאו בינה ליבא ובה הלב מבין הרי שהבינה היא שבה הלב מבין בבחי' ידיעא, וכמו"כ בחכ' שאו' דאיהי מח' ה"ז בבחי' ידיעא דבמה שאינה ידיעא או' קודם לית מתב"כ, והיינו בבחי' עילאה על כל עילאין וסתימא עכ"ס שסתום ונעלם אי' דלית מת"ב כו', וכאן שנא' איהי מח' מלגאו ה"ז בבחי' חכ' ידיעא כו'. וידוע דאצי' הוא בבחי' גילוי ההעלם, ולא יש ענין גילוי ההעלם למטה ממדרי' האצי' כו', ובכללו' הרי כל ענין הקו הוא בחי' גילוי ההעלם משרשו ומקורו שהן הע"ס הגנוזות כו' וכמשנת"ל באורך, ובפרטי' הע"ס דאצי' הן בבחי'

גילוי ההעלם, וא"כ הרי החכ' היא בבחי' חכ' ידיעא כו'. ומ"ש אנת הוא חכים ולא בחכ' ידיעא היינו בחו"ב שלמע' מאצי', והיינו בבחי' חו"ב דעקודים או חכ' דא"ק דלא בחכ' ידיעא עדיין, וכמ"ש בזהר דלאו אינון נהורין כו', דע"ס דאצי' הן בבחי' מציאו' אורות אבל ע"ס הגנוזות לאו אינון נהורין עדיין כו', שהרי הע"ס דעקודי' עם היותם עשר אורות ה"ה עקודי' כולם בכלי א' ובהכרח לו' שהן לא בבחי' מציאו' דבר כו', וכמו בכחות הנפש הכלולי' בעצם הנפש ה"ה בבחי' העדר המציאו', דאל"כ איך ישכנו כולם יחד כו', וכמו"כ הוא בעקודים כו' וכמ"ש במ"א, וכ"ש בע"ס דא"ק שהן בבחי' פשיטו' עדיין, וכמ"ש במ"א שזהו עד"מ כמו שהנפש נושא הכחות בעצמו כו', ולפ"ז צ"ל איך הוא התהוות ע"ס דאצי' מע"ס הגנוזות. הנה מבואר בתו"א ד"ה פתח אליהו (ושם מבו' בהתהוות חכ' דברי' מחכ' דאצי', ובמ"א מבו' די"ל דהכוונה שם על בחי' הכלים דאצי' כו', וכאן הכוונה על התהוות האורות דאצי' מהע"ס הגנוזו' כו', ועמ"ש בתו"א ד"ה ויאמר הן עם אחד) שזהו עד"מ כמו זריעת גרעין של תפוח בארץ וצומח

ממנו תפוח ע"י כח הצומח שבארץ, והנה אנ"ר שאותה המתיקות שבתפוח הנרגש לחיך לא הי' כלל בהגרעין שנאמר שממנו נתהווה כו', ורוב זרעוני גינה אינם נאכלים כלל כו', ואם נא' שמכח הצומח נתהווה מתיקו' הזאת הלא אין מציאו' מתיקות כלל בכח הצומח הרוחני כו' (ובמ"א מבו' שגם בכח הצומח יש בו המתיקות, וזהו שפרש"י ע"פ יושבי הארץ שהיו טועמים את העפר כו' רק שהוא מתיקות רוחני כו', ובאגה"ק סי' כ' כ' שמכח הצומח הוא עצם ישות הפרי, והצמיחה שהו"ע החיות, והמתיקו' הוא מהמזל כו'). אך הענין הוא כמארז"ל אין