רנא

ע"י המשכה מעצמות אוא"ס, והו"ע ש' מ"ה דמלגאו בחי' הדעת שממשיך מפנימיות הכתר.

קל) וביאור הענין צ"ל תחלה ההפרש בין ההמשכה דהאבות לההמשכה דמ"ת שהרי האבות ג"כ המשיכו גילוי אלקו' בעולם וכדאי' במד"ר בא אברהם התחיל להאיר כו', ומה נתחדש לכאו' במ"ת שאז דוקא ביטל הגזירה כו'. אך הענין הוא דהנה כת' וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, ולכאו' א"מ והלא מצינו כמה פעמים ש' הוי' גבי האבות, וצ"ל דכ"ז הוא רק בחי' אל שדי, והיינו שגם מה שנא' בהם ש' הוי' א"ז גילוי ש' הוי' עדיין כ"א גילוי ש' אל שדי, וכמו גבי מצות מילה שאז הי' אמית' הגילוי לאאע"ה נא' אני אל שדי התהלך לפני כו', וצ"ל מהו"ע שם שדי. והנה בגמ' דחגיגה די"ב ע"ב ובמד"ר לך פמ"ו אי' אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולמי די כו', שאלולי שאמרתי די עד עתה היו נמתחים כו', ומשמע מזה שאם לא א"ל די הי' העולם נמשך בלי הגבלה כלל, ולכאו' א"מ איך יכול להיות יש נברא בבחי' בל"ג שה"ה בבחי' הגבלה בעצם, וצ"ל שזהו כמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ג שהנבראי' הם רק אור וזיו המתפשט מן השפע ורוח ה' השופע ומתלבש בתוכם ומוציאם מאין ליש כו', ומאחר

שהן רק אור וזיו המתפשט ממקורם הרי יכול להיות ההתפשטות עד אין שיעור ואז לא היו באמת בבחי' מציאו' יש כו'. והענין הוא כמש"ש פ"ד בענין השבחים הגדול הגבור דההתהוות הוא מבחי' החסד וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, דמדת החסד הוא התפשטו' החיות בכל העולמו' וברואים לאין קץ ותכלית כו', ונק' גדולה כי באה מגדולתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו כו', והיינו כי חסד הוא בחי' גילוי אור והוא אור הדבוק במקורו כו', שמזה הוא דוקא ההתהוות כו', וכמו שהוא מצד מדת החסד לא היו העולמו' בבחי' יש ומציאו' כ"א רק הארה ממקורם כו', והיו נמשכי' בבחי' בל"ג דאור החסד אינו מתעבה כו'. אמנם ענין מדת הגבו' הוא מדת הצמצום ומניעת התפשטות החיות מגדולתו מלירד ולהתגלות כו' בגילוי כ"א בהסתר פנים כו', וכאלו גוף הנברא הוא דבר בפ"ע, ואף שבאמת אינו דבר בפ"ע אלא כמו התפשטו' האור מהשמש כו', והיינו שע"י הגבו' והצמצום נעשו הנבראי' בבחי' מציאות יש ובבחי' הגבלה כו'. ולפי"ז מובן דמ"ש לעולמו די אין הכוונה על העולם עצמו שהרי א"א שיהי' העולם בל"ג כ"א הכוונה

הוא על הארה האלקי' שאמר די להיות בבחי' הגבלה דעי"ז נעשה בחי' המציאות וההגבלה בעולם כו', וז"ע שם שדי שאמר לעולמו די כו'. ובשרש שרשו שם שדי הו"ע צמצום הראשון שהי' באוא"ס דבתחלה הי' אוא"ס ממלא כל מקום החלל שהי' הכל בבחי' א"ס כו', והי' הצמצום שלא יהי' התפשטות וגילוי האור בבחי' א"ס כ"א שיוכלל האור במקורו המאור וישאר רק רשימו כדי להיות שרש להתהוות בחי' בע"ג כו', ובעולם האצי' הו"ע מיעוט האור וריבוי הכלים שזהו עיקר התקון, וכנודע דבתהו הי' ריבוי האור והכלים היו במיעוט ולא היו יכולים לסבול ולכך נשברו כו', אבל בחי' התיקון הוא בהיפך שהאור במיעוט והכלים בהתרחבות ובריבוי התחלקות כלים רבים לאור א' ועי"ז נתקיימו כו'. וז"ע שם שדי באצי' שיהי' בחי' מיעוט האור באופן שיהי' בבחי' התלבשות בהכלים, והכלים יהי' בבחי' התרחבות שיקבלו את האור ויגבילו ויעלימו אותו שעי"ז יכולים ליהנות מן האור כו', וז"ש וירא אלקי' את האור כי טוב פי' כי טוב