רמח

בעולמות כו', הרי ההמשכה אינו בבחי' גילוי העצם כ"א אדרבה להיות לא כמו העצם כו', וזהו שההמשכה והגילוי אינו מצד העצמו' כ"א מצד העולמו', והיינו שהגילוי הזה אינו שיהי' כמו העצמו' בבחי' העדר המציאו', כ"א שיהיו עולמו' בבחינת מציאות דבר, ואם לא הי' הרצון שיהיו עולמו' לא הי' כלל גילוי אור כזה כו', וזהו שהגילוי הוא רק לצורך העולמות לפעול פעולת ההתהוות והמציאות, וע"כ גם האור הוא בבחי' מציאו' דבר כו', והוא שנמצא מן העצמו' אור שהוא לא כמו העצם כו'. אבל האור שהוא בבחי' א"ס ע"ה שהוא ג"כ בכוונה לצורך העולמו', ענינו הוא שיהי' הביטול בעולמות ויהיו בבחי' ביטול במציאו' בבחי' העדר כו' וכמשי"ת בעזה"י, וא"כ גילוי אור זה הוא מצד העצמו' לא מצד העולמות, והיינו שגם העולמות יהיו כמו העצמות ובחי' העדר המציאו' כו', וע"כ האור והגילוי הזה הוא בבחי' גילוי העצם, דהיינו חפץ העצמות לגלות אור כמהות העצמו' כבי' (לא להמציא אור שאינו כמו העצמו' כ"א לגלות אור שהוא כמו העצם כו'), דאור וגילוי זה שייך גם אם לא הי' התהוות העולמו',

מאחר שהוא גילוי שכמו העצם כו', והוא כמו העצם בבחי' א"ס ובבחי' אין בעצם מהותו כו'. והענין דהנה נת"ל פמ"ט ההפרש בין כח הרצון לכח השכל, דכח השכל הוא שנמצא מן הנפש למהות כח בפ"ע שהנפש משכלת בו כו', אבל הרצון אינו מהות כח בפ"ע רק הוא הטיית והמשכת הנפש, א"כ ה"ה רק עצמו' הנפש ואינו שום דבר לעצמו כו', ומ"מ ה"ז ג"כ רק רצון הנפש היינו מה שהנפש רוצה, והיינו שהוא רק הטיית הנפש ולא עצמותו רק שאין כאן מציאו' דבר חוץ מעצמו' הנפש שה"ז רק מה שהנפש נמשך ורוצה כו'. והדוגמא מזה יובן למע' בבחי' האור שבבחי' א"ס (שהוא למע' גם מבחי' רצון כו' וכמשנת"ל) שאינו שום מציאו' לעצמו רק בחי' גילוי העצמו' לבד כו', ומ"מ ה"ז רק גילוי העצמו' ולא העצמו' ממש, אלא שהגילוי אינו בבחי' דבר לעצמו כ"א הוא גילוי העצמות כו', וזהו שהוא בחי' אין בעצם מהותו מאחר שאינו בבחי' דבר לעצמו רק גילוי העצמות כו', והיינו שהוא בבחי' אין לא רק מצד הדביקות לבד כ"א הוא בבחי' אין בעצם מפני שהוא רק גילוי העצמות כו'. והענין הוא דהנה ידוע בענין ד"ע וד"ת

שהן מיש לאין ומאין ליש, דיש כאן ב' בחי' אין, הא' האין של היש האמיתי, והב' האין של היש הנברא, ומבו' במ"א שאינם דומים זל"ז, דהאין של היש האמיתי הוא בחי' אין באמת דהוא כל"ח לגבי בחי' יש האמיתי כו', וא"כ מה שנק' אין לגבי היש האמיתי ה"ז באמת כן שה"ה כלא כו', והאין של היש הנברא מה שהנבראים קוראין אותו אין ה"ז רק שם המושאל לבד, דהנה מה שנק' אין הוא לפי שאינו מושג כלל לנבראים וה"ה כאלו אינו כו', הרי א"ז שהוא אינו באמת ח"ו כ"א לפי שאינו מושג להם, ועוד זאת מה שנק' אין הוא לפי שהוא בבחי' לא דבר, הרי זהו רק שהוא בבחי' לא דבר לגבי דבר, והיינו שאינו בבחי' יש אבל לא שהוא לא דבר ואין באמת שה"ה מקור ליש, ואם הי' בבחי' אין באמת איך הוא בבחי' מקור דכל מקור הוא בבחי' מציאו' דבר כו', וא"כ שם אין בו הוא רק שם המושאל כו'. והנה ההפרש הזה הוא גם בההארה אלקי' גופא (דזה שנת"ל הוא ההפרש בין הב' בחי' אין כמו שהן לגבי יש האמיתי ולגבי יש הנברא, ובאמת ההפרש הזה הוא בההארה אלקי' עצמה), דהאין הא' הוא בבחי' אין ממש והאין

הב' אינו בבחי' אין ממש כו', והוא מפני שהאין של היש הנברא ה"ה בחי' הארה נבדלת (דהאור שהוא בבחי' דבקות במקורו הגם שהוא דוקא שרש ההתהוות וכמ"ש באגה"ק סי' כ', מ"מ ההתהוות בפועל אא"ל מאור זה כ"א מהארה דהארה שהוא הארה נבדלת כו', וזהו שההתהוות הוא מבחי' מל' דוקא כו' וכמ"ש במ"א), וא"כ אינה בבחי' אין ממש