רמב

כו', אבל הארת הרצון בא בבחי' טעם לרצון כו', וכמו התורה שהוא פי' וביאור המצות דבמצות הן רצה"ע והתו' בא בבחי' טעם וביאור אל הרצון כו', ועי"ז יש התחלקו' בהרצון וכמו קלות וחמורות שיש חילוקי' בהמצות מצד הטעם כו'. ובאמת הרצון גם כמו שמתלבש בהטעם הוא בעצם בבחי' בל"ג שהרי אין הטעם סיבת הרצון, והיינו דהרצון דמצות אין סבתם מצד הטעם כ"א שהן רצון באמת, וע"כ גם לאחר פי' וביאור המצוה ע"פ התו' הנה כשעושה את המצוה כמו שהיא ע"פ התו' ה"ה מקיים את הרצה"ע ונמשך עי"ז בחי' הרצון כו', ובכוונת המצוה לבד או בלימוד טעמה וסודותי' אינו יוצא כלל כ"א בקיום המצוה בפו"מ (לבד במצות שאפשר לעשותן ע"י אחרים אין מבטלין ת"ת והיינו במצות שאינן חובת הגוף כו'), וכן בעשיית המצוה לא די בכוונת המצוה כ"א צריך לעשותה בבחי' קבעומ"ש דוקא וכמ"ש בסש"ב פמ"א ב' כוונות בעשיית המצוה כו', דקבעומ"ש הוא מצד הרצון כו', והיינו דגם כמו שבאה המצוה בבחי' טעם לרצון מ"מ ה"ה בבחי' רצון באמת כו', והיינו משום דע"ה שמשיג את הרצון, מ"מ אין הרצון נתפס בזה

להיות בבחי' שכל וטעם כ"א הוא בבחי' רצון באמת כו', ולכן מצד הרצון שבמצות לא יש באמת קלות וחמורות וכמארז"ל אל תהי יושב ושוקל במצותי' ש"ת כו' (וגם באמת אין הטעם תופס בעצם מהות הרצון, וכמ"ש במ"א בענין דכסות סומא חייב בציצית וכסות לילה פטור דמצד הטעם יכולים לומר טעם להיפך ג"כ רק מפני שכ"ה הרצון, וכ"ה בכמה מצות שאין הטעם לבדו מספיק כו', והיינו לפי שענין הטעם הוא רק להיות קצת מושג בהרצון אבל לא שהרצון נתפס בזה כו'). והנה הרצון שבא בבחי' חכ' להיות בבחי' טעם לרצון זהו בחי' התפשטו' וגילוי הרצון לבד, והיינו בחי' המל' שבכתר ובחי' המדות שבו, וכידוע דבחי' מל' הו"ע הגילוי לבד וכן ענין המדות הו"ע התפשטו' וגילוי כו', וכידוע דכל ענין המדות הן לזולתו, שזהו ההפרש בין המוחין אל המדות דמוחין הן לעצמן עדיין אבל המדות הן אל הזולת כו'. וכמו"כ בבחי' הכתר ההתפשטו' והגילוי אל הנאצלי' הוא בחי' מדות ומל' שבכתר והוא בחי' רצון גלוי כו', אמנם ידוע שיש בחי' חכ' שבכתר הנק' ח"ס שזהו בחי' טעם כמוס לרצון כו', דבחי' ח"ס ה"ז

למע' מן החכ' והטעם לגבי חכ' הגלוי' וכמשנת"ל באורך, והוא בבחי' המשכה נעלמת כו', ונת"ל פצ"ו דענין המשכה נעלמת הוא דעם היותו מושלל מן הגילוי היינו מן המציאו' דחכ', מ"מ אינו מושלל לגמרי מגדר וענין החכ' כו' ונק' חכ' נעלמה כו', ובבחי' זו מתלבש בחי' הרצון הנעלם שלמע' מבחי' רצון הגלוי בחכ' כו', והיינו דבחי' הרצון שהוא למע' מן הטעם לגמרי בבחי' חכ' הגלוי' יש ע"ז טעם בבחי' חכ' הנעלמה, וכענין שתוק כך עבמ"ח בבחי' הרצון המתלבש בחכ' הנעלמה שלמע' מן הטעם לגבי חכ' הגלוי' כו', דלגבי חכ' הגלוי' הוא בבחי' מקיף לבד כמו רצון בלא טעם כו'. וכ"ז הוא בבחי' הרצון הבא בגילוי אם בבחי' גילוי אל הנאצלי' שמתלבש בבחי' חכ' הגלוי' או בבחי' גילוי לעצמו עדיין שזהו בחינת הרצון שמתלבש בח"ס כו', אמנם עצם בחי' הרצון הנעלם לגמרי שאינו בא בבחי' גילוי כלל, זהו בחי' כשב"כ דהיינו בחי' פשיטות הרצון שאין טעם לרצון כלל גם לא בחי' טעם כמוס לרצון, ואינו בא בבחי' הגילוי גם לעצמו כ"א הוא בבחי' רצון נעלם לבד כו'. וזהו"ע מ"ש בע"ח בע"ס

דעיגולים די"ל שאין הכוונה שיש ע"ס ממש בבחי' האו"מ, כי הוא בבחי' א"ס ובל"ג, וגם הספי' שבו הן בבחי' אין קץ לספירו' וכמשנת"ל, רק מצד התגלו' והתפשטו' הרצון בהספי' עש"ז אנו אומרים