רלט

ובבחי' זו שייך לשבחו ולפארו ית' בבחי' ידיעת השלילה שעי"ז יודעים ההפלאה דאוא"ס כו' וכמשנת"ל פק"א, משא"כ בבחי' פנימי' הכתר שמובדל בערך אינו שייך גם ידיעת השלילה כו'. וגבי משיח כתי' הוד והדר תשוה עליו, דהנה נודע דמשיח זכה ליחידה בחי' פנימי' עתיק וז"ש ונחה עליו רוח ה' רוחא דעתיקא כו', ונודע ג"כ דלימוד התו' דמשיח יהי' בבחי' פנימי' התו' שישפיע לכללו' ישראל, ואופן הלימוד יהי' בבחי' ראיית המהות כו' וכמ"ש במ"א, וזהו הוד והדר תשוה עליו הוד לעצמותו שיהי' בבחי' ומדרי' פנימי' הכתר, והדר מה שיהי' יכול לגלות בחי' ההוד כו'. וזהו"ע הוד והדר לבשת דהוד הוא בחי' האור העצמי וג"ז נק' לבוש להיות שזהו ג"כ רק בחי' אוא"ס ולא העצמי כו', וכל אור הוא בחי' לבוש לגבי העצם דהיינו רק גילוי מן העצם שמגלה את העצם אבל אינו בחי' העצם גופא כו', ומה שמגלה הוא רק בחי' מציאו' העצם, וכמ"ש במ"א בענין אור וזיו השמש דגוף מאור השמש להיותו עצמי ה"ה מובדל לגמרי מן האור ואין האור מגלה מהות העצם כ"א מציאותו כו', ועד"ז יובן בכללו' בחי'

אוא"ס להיותו רק בחי' גילוי לבד ה"ה בבחי' לבוש כו', ומ"מ ה"ה בבחי' גילוי העצם דהיינו דמה שיכול להתגלו' מן העצם ה"ז מתגלה ע"י האור, דהרי האור הוא מעין המאור ממש ומה שאפשר להתגלו' מן המאור מתגלה ע"י האור כו', וזהו לגבי העצמו' שגם ההוד הוא בחי' לבוש, אבל במדרי' דאוא"ס ה"ז בחי' אור עצמי כו'. אמנם בחי' ההדר בחי' חיצוני' הכתר שזהו בחי' התפשטו' ההוד ה"ז בחי' לבוש לבד כו', אך גם בחי' זו ה"ה בבחי' גילוי העצם ממש ואין בזה שום העלם כלל שהרי אין המשכה זו באה ע"י איזה צמצום והפסק כ"א בבחי' גילוי מן העצם לבד, וא"כ אין בזה שום העלם כו', ונק' לבוש אור שמגלה ממש את האור כו'. וע"כ עיקר ענין הספירו' והבהירות הוא באוא"ס שלמע' מאצי' והיינו בבחי' האור שבבחי' א"ס ובל"ג שהוא בבחי' גילוי מן העצם ממש, דכל מה שיכול להיות בבחי' התגלו' מהעצם ה"ז בא בגילוי ממש כו', והו"ע אור בהיר דעתיק שמאיר ומתגלה ע"י בחי' א"א כו'. ולפ"ז י"ל פי' ד' בש' ספירה ל' ספר כמו זה ספר תולדות, ספר הברית. דהנה במ"ב פ"ב דמגילה אי' עד שתהא כתובה

אשורית על הספר מבו' דפי' ספר היינו קלף, והענין דהנה ארז"ל כל אות שאין גויל מוקף לה מד' רוחותי' פסולה הרי שהעיקר הוא הקלף, והיינו כי הדיו הוא רק משחיר את הקלף אבל עיקר האות הוא מהקלף רק שע"י הדיו מתגלה האות מהקלף, והענין הוא דע"ה שתמונת האות הוא רק מהדיו הרי בלתי הקלף הנושאו וסובלו לא הי' ממנו שום תמונה כלל, ולכן כל אות שאינו מוקף גויל פסול, וא"כ הרי הדיו רק משחיר את הקלף בכדי שהקלף יגלה את האות ועיקר מקור האות הוא מהקלף כו', וא"כ צ"ל שיש אותי' בהקלף גם מה שאין הדיו משחיר ומגלה ומתגלה רק מצ"ע כו'. והנמשל מזה הוא שהקלף הלבן זהו בחי' אור הא"ס הפשוט בתה"פ כו', והאותי' הן הע"ס שהן בחי' אורות וכלים והמגלים את האור הן הכלים אבל שרש המשכת האור מהאוא"ס הפשוט, וזהו כמו עד"מ הקלף הלבן שנושא וסובל האותיות כו', כמו"כ גילוי בחי' האור הוא מאוא"ס ב"ה רק שי"ל שזהו בחי' או"פ והיינו מה שאוא"ס שיער בעצמו להאיר בבחי' מדה וגבול כו', דבחי' זו אינו בבחי' גילוי מן העצם ממש (שהרי ענינו הוא להאיר והוא ע"י הצמצום

כו'), וכ"ש שע"י הכלים אין האור מתגלה כמו שהוא ממש כו'. אמנם כמו"כ יש גילוים מבחי' אוא"ס הפשוט שלא ע"י הכלים דבחי' זו היא בבחי' ספר היינו בבחי' ספירו'