רלז
ולמה כשנעשה מלך אימתו גדולה מאלי' שאינה צריכה התבוננות בזה שהוא מלך וקבלו עליהם מלכותו, ולא משום יראת העונש, כ"א שמאליו וממילא נופל אימתו ופחדו על כאו"א, והוא מפני ההתנשאו' שלו ודוקא מפני ההתנשאו' עצמי שבו (שנק' יראת הרוממו' כו'). וכנראה בחוש ההפרש בין יראת המלך ליראת השר, דיראת השר הוא רק מצד ההשתררות שהוא מושל עליהם, אבל יראת המלך אינה מצד ההשתררו' כ"א מצד התנשאו' עצמו ולכן היראה באה בדרך ממילא (אז מיא פארלירט זעך), והיינו שההתנשאות נעשי' בו עצמי וטבעי כאלו בעצם הוא נבדל בערך מכל העם ומרומם ומנושא בעצם כו', עד שכל המורד בו חייב מיתה כמורד באלקי' וכמ"ש ברך נבות אלקי' ומלך כו', דכ"ז אא"ל רק מפני ההכתרה של העם שקבלו אותו למלך, דע"ה שעי"ז יהי' בו ההתנשאו' עליהם ה"ז רק התנשאו' על עם הנק' השתררות כו', דמהתנשאו' זאת לא הי' היראה והביטול בדרך ממילא כו', אבל ענין התנשאו' העצמי שנעשה בעצם מרומם ומנושא ושעי"ז תהי' היראה ממילא לא תהי' זאת מההכתרה לבד כו'. אך הענין הוא דכאשר קבלוהו למלך נמשך בו
ממדת מל' דלעילא בכתר מל' שלו ועי"ז הוא ההתנשאו' עצמי שלו כי נעשה מלך בעצם מצ"ע כו' (ובאמת בעצם יש בו כח המלוכה בהעלם גם קודם שמכתירי' אותו שהוא נשמה כללי' בעצם ויש בו ענין ההתנשאות בעצם כו' וכמ"ש במ"א, והוא מה שיש בו בהעלם מבחי' מל' דלעילא וע"י ההכתרה מתגלה בו הכח נעלם שבו כו'), וכל המורד בו כאלו מורד במל' דלעילא שנק' אלקים חיים ומלך עולם כו'. ולפ"ז יובן במל' דלעילא בבחי' התנשאו' אלקי' שא"ז רק מה שנמשך ונלקח מעם נפרד יש מאין וכמו צבא השמים שמשתחוים כו', שהרי אין ערוך לו כלל שזה יעשה התנשאו' כו', כ"א נק' המלך המרומם לבדו שההתנשאו' היא בבחי' התנשאו' עצמי דוקא, ומה שהוא מתנשא להיות מלך על עם הוא עולם הברי' והיצי' שז"ש מלכותך מכ"ע הוא בחי' לבוש וצמצום גדול, וכמ"ש ה' מלך גאות לבש דגאות זו היא אצלו בבחי' לבוש לבד שמצמצם עצמו כבי' להיות מלך על עם ולקבל מהם כתר מל', וכמו ויתנו לך כתר מלוכה בבחי' ביטול היש שלהם כו', אבל כמו שהוא בעצמו הוא בבחי' המלך המרומם או המלך הקדוש בחי' רוממו' וקדושת עצמי
כו', וזהו הנק' כבוד מל' וכמו כבוד מלכותך יאמרו כבוד מלכותך העצמי דוקא בבחי' התנשאו' עצמי כו'. והנה בענין כתר מל' שזהו בחי' ההתנשאו' והרוממו' בכלל יש בזה ג"כ בד"פ ב' מיני ההתנשאות הנ"ל והן ב' מדרי' בכתר מל', הא' הכתר מל' שהשרים והעם נותנים על ראש המלך שעי"ז נעשה מלך עליהם בבחי' התנשאו' והשתררות עליהם כו' כנ"ל, והב' כתר מל' שיש בו מצד ירושה מאבותיו שהכתר שהי' על ראש אביו ילבש גם הוא ממילא והו"ע שהכתר הולמתו, וזהו בחי' התנשאו' עצמי שמצ"ע ראוי הוא למלוכה שז"ע שהכתר הולמתו כו', וזהו ג"כ ענין הוד מלכות שראוי בעצם לרוממו' זו וא"צ להסכמה מזולתו כלל וכלל להיותו מלך בעצם בבחי' רוממו' העצמי כו', וז"ש גבי שלמה ויתן עליו הוד מלכות שכולם הכירו שהוא הגון למלוכה מצ"ע מצד עצם ענין ההתנשאו' שבו שבא לו מבחי' מל' דלעילא כו'. וזהו ההפרש בין הוד מל' להדר מל', דהוד מל' הוא מצד העצם, והדר מל' הוא שבא מן העם והיינו בחי' התפשטו' ההתנשאו' על העם, וכמו ברוב עם הדרת מלך דההדור בא מן העם וברוב עם דוקא הדרת מלך כו',
דהוד מל' אינו תלוי ברוב עם שגם במיעוט עם וגם בלא עם כמו שהמלך בהיכלו יושב על כסא מלכותו יכול להיות הוד מלך בעצם
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.