רכז

הגוונים מאין גוון לגוון וממנו יתחלקו לגוונים כו', וכן החכ' מקור כל הפעולות ע"י השפעתה בבינה, וכמ"ש כולם בחכ' עשית דחכ' היא מקור הכל וזהו כולם בחכ' ועשית בבינה, דבינה ציירא ציורים כו', ושם פ"ה ביאר שהחכ' אין בה גוון וכמ"ש בשם הת"ז דיו"ד דש' הוי' לא תפיס בי' גוון כלל הה"ד אני ה' לא שניתי לא ישתנה בשום גוון כלל כו', אבל הוא האור שע"י יתגלו הגוונים, והוא משל אל העששיות העשוי' גוונים גוונים ובעוד שלא יאיר האור בה הגוונים מתעלמי' ולא נראים אבל בהאיר אור בה אז יתראו הגוונים כו'. וא"כ מ"ש בפ"ב שממנה יתחלקו הגוונים אין הכוונה שהגוונים הן מעצמה ומהותה והיינו שגם היא בחי' גוון וע"כ היא פתיחת ומקור כל הגוונים כו', וה"ז כמו כלל ופרט שאין בכלל אלא מה שבפרט שהכלל כולל כל הפרטי' רק שהן בו בהעלם ואינם ניכרים, אבל מ"מ ה"ה נמצאים בו בהעלם וע"כ ממנו נמשכי' ומתגלי' כל הפרטי', כמו"כ נא' בענין החכ' דלפי שהיא בעצמה בבחי' גוון וכוללת כולם ע"כ היא פתיחת כל הגוונים כו', אין הדבר כן כי א"ז שהגוונים נמשכי' ומתגלי'

ממנה רק שעל ידה יתראו כל הגוונים ע"י האור שלה וא"כ אדרבה לפי שהיא בעצם פשוט מכל גוון ומובדל מהם ע"כ יתראו כל הגוונים ע"י, וכמו שכל הציורים מציירי' על גוון לבן דוקא שעליו דוקא ניכרים כל הגוונים, והיינו לפי שהוא פשוט מכל הגוונים ע"כ כל הגוונים והציורים ניכרים עליו דוקא כו', דכל הגוונים כמו אדום וירוק יש להם קירוב הערך זל"ז דעומק ירוק נוטה לאדמומית ועומק אדום נוטה לשחרות ע"כ אינו ניכר בהם הגוונים כ"כ, כ"א בגוון לבן להיותו מובדל בערך ניכרים בו כל הגוונים כו'. כן החכ' מובדלת היא מכל הספי' שהיא בבחי' אור פשוט וע"כ על ידה דוקא נראים כל הגוונים כמו שהן בעצם מהותם, דמה שהוא בעצמו בבחי' גוון הרי כשמאיר במדרי' אחרת בהכרח שיש תערובות גוונו (ר"ל גוון של המדרי' המאירה) באותה המדרי' ואינה נראית כמו שהיא באמת (וכמו שהשכל מראה את המדה לא בגוונה האמיתי כמו שהיא בעצם שהיא למעלה מהשכל כו'), אבל מה שפשוט מכל גוון ה"ה מראה אמיתית כל הגוונים כו'. וכ"ה בעבודה דהעיקר ויסוד כל דבר היא נקודת ההתקשרו' בכל לבו

ונפשו לה' בתפלה, ולא רק מה שחפץ בקירוב ודביקו' באלקו' מצד הטוב והעילוי באלקו' כ"א בבחי' התקשרו' וביטול עצמי בעצם נקודת לבו ונפשו שמתקשר בעצם אלקו' כו' (דבד"כ הוא הביטול דכח החכ' שבנפש שלמע' מטו"ד), והעבודה דכל היום בעסק התו' וההתעסקו' בהשגת אלקו' וקיום המצות בוע"ט כמו במצות צדקה וגמ"ח וכה"ג וכן לסור מהרע וגם לשנוא את הרע כו', הכל הוא הסתעפות מהנקודה הנ"ל, שהיא היסוד שעלי' נבנה כל הבנין דקדושה כו', ועי"ז היא עשיית כל דבר כפי אמיתי' מהותם באמת. דהנה כאשר קיום המצות מסתעף מן ההתבוננו' והשגה אלקי' והתעוררו' אהוי"ר הרי בהכרח יש תערובו' המבוקש מההשגה בקיום המצות, דהיינו שעי"ז יהי' נדבק באלקו' וימשיך גילוי אלקו' כו', וע"ה שג"ז הוא אמת וכמ"ש בסש"ב והמקיימן באמת הוא האוהב את ה' וחפץ לדבקה בו באמת כו', מ"מ א"ז עדיין אמיתי' קיום המצות כמו שהן מצ"ע מהותם שהוא רק לקיים רצה"ע כו' (ולבד זאת שיוכל להיות בזה טעות ח"ו כשהולכים אחר הטעם וכמ"ש הלא שמוע כו', הנה גם האמת בזה א"ז עדיין האמת של המצות כמו שהן

מצ"ע כו'). ורק כאשר העבודה בידיעת והשגת אלקו' וקיום המצות בסו"מ וע"ט הוא מצד נקודת ההתקשרו' לה' לבד, אזי נעשי' כל הדברי' באמיתתן כמו שהן בעצם. ובאמת