רכד

שמובן היטב הענין גם בנה"ט הרי ניטל מהנה"ט התענוג (בל"א דער גישמאק) מעניני העולם עד שנעשים הדברים נמאסים אצלו ויהי' חפצו ורצונו באלקו' ויתענג בזה כו', וז"ע הקרבנו' שהי' העיקר הקרבת החלב ודם דחלב הו"ע התענוג והיינו שהתענוג הגשמי נהפך לעונג אלקי כו'. ועי"ז נעשה אתהפכא חשול"נ והיינו שחשך הגשמי של עוה"ז מעשה שמים וארץ שנראים ליש ודבר גשמי יתהפך לנהורא להיות בו גילוי אוא"ס להיות היש בטל אליו ית' ונגלה כבוד ה' למטה כמו שהוא למע', והיינו שע"י דטעים מרירו למתקא שהיא מלמטלמ"ע להפוך לבו מתאוות עוה"ז ולדבקה בו ית' בתשוקה וצמאון כו', יאיר אור ה' מלמעלמ"ט במקום החשך של עוה"ז להאיר חלקו בעולם שלא יהי' העולם מעלים על אור ה' וקדושתו ויהי' גילוי אור כו'. וזהו ההמשכה דתו' וכנודע דתו' היא מלמעלמ"ט להיות המשכת האור למטה כמו שהוא למע' כו', וז"ע ויצוק שמן על ראשה להיות גילוי בחי' ח"ע ממש למטה שהוא בחי' תומ"צ שמלובשי' למטה בדברי' גשמי' המחליף פרה בחמור כשר פסול כו', עכ"ז יהי' בהם גילוי בחי' ח"ע ממש כמו שהוא

למע' וכמארז"ל מה להלן באימה ויראה אף כאן כו', פי' מה להלן בשעת מ"ת על ה"ס שהי' באימה ויראה בבחי' ביטול אמיתי שאז הי' בחי' גילוי בתכלית ששמעו מפי עצמו' המאציל אנכי ה' אלקיך כו', אף כאן היינו גם כמו שהתו' מלובשת למטה בדברי' גשמי' יהי' ע"י גילוי ח"ע ממש כמו שהי' אז כו'. וז"ע פותח את ידיך א"ת ידיך אלא יודי"ך והן ב' יודי"ן דהוי' ואד' בחי' ח"ע וח"ת כו', והפתיחה דיודי"ן הוא שיהי' גילוי בחי' י' דהוי' ביו"ד דאד' דשרש ההמשכה ע"ז הוא מבחי' עצמו' אוא"ס כו', וזהו ומשביע לכל חי רצון דהיינו ההמשכה שבבחי' בל"ג וכמ"ש במג"ד אות יו"ד. וזהו שאחר כל העובדות שלו בבית לבן כתי' ויקח אבן וירימה מצבה שזהו כללו' בחי' ההעלאו' וההמשכו' שלו להיות גילוי בחי' אוא"ס למטה כו', וכל הגילוי' האלו זהו ע"י הכלים דאצי' שהן כלים לאוא"ס שע"י יהי' גילוי אור כו', וה"ז היפך פעולת לבן שעשה גל שכוונתו הי' להעלים ולהסתיר כו', והיינו שאחז עצמו בהלבושין המעלימי' כנ"ל בשם הש"ך עה"ת ורצה להעלים ביותר כו', אבל יעקב עשה מצבה (ונכלל בזה גם

ענין הצקת השמן כו' וכמ"ש קודם אשר משחת שם מצבה כו'), היינו שהמשיך בחי' הגילוי בכללו' בחי' המל', והיינו שלא ע"פ ס' השתל' דע"ס שהאור מתצמצם ממדרי' למדרי' ולמטה אינו מאיר גילוי אור והיינו מפני שכללו' האור הוא אור מצומצם כו', ולגבי אור זה יכולי' הלבושי' להעלי' כו', והוא המשיך מבחי' פנימי' ועצמו' א"ס שגם ההמשכה בע"ס דאצי' תהי' ההמשכה שלא כפי ס' ההשתל' כו' (ע"ה שזהו במדה ושיעור כו'), והוא ההמשכה כפי היח"ע דמ"ת כו', שיהי' הגילוי בבחי' המל' גם במדרי' התחתונו' ועי"ז יהי' גילוי בחי' מהות אלקו' ממש למטה כו'.

קיצור. וההעלאה לזה ויקח מאבני המקום אותיות דבר ה' מקור היש, וישם מראשותיו שהעלם לבחי' חכ' ביטול אמיתי, ואח"כ וישם אותה מצבה ויצוק שמן, ובעבודה הוא אותיות התפלה המתבררים מנה"ט, והוא דמהפך מרירא שהן התאוות למיתקא, ע"י ההתבוננות בהחיות האלקי שבהם, ובאופן התלבשות החיות, וביותר בענין ראה נתתי לפניך החיים והטוב שזהו הרוחני והאלקות, והמות הוא הדבר הגשמי בעצם, והרע היא התאוה, שעי"ז ניטל מהנה"ב התענוג שלו