רכג

אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה בבחי' המשכת האור מלמעלמ"ט להיות הגילוי גם למטה כו', וכמ"ש כ"ז בתו"א ד"ה ויצא באורך. ובעבודה הו"ע אותי' התפלה ואותי' התו' דאותי' התפלה הן בבחי' העלאה מלמטלמ"ע דמט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל, וכמו הכתר שנעשה מאב"ט כמו"כ הוא בחי' הכתר לקונו שנעשה מאותי' התפלה המתבררים מכחות טבעי' דנה"ב כו', ועי"ז הוא ההמשכה אח"כ ע"י אותי' התו' כו'. דהנה אי' בזהר בהתחלה ד"ד ע"א מאן דמהפך חשוכא לנהורא וטעמא מרירו למתקא והו"ע התפלה והתו' שע"י התפלה מהפך מרירו למיתקא, כי מרירו הן תאוות עוה"ז ותענוגיו שמושפעים מהיכלות הקלי' שאין לך דבר למטה שאין לו היכל למע' שממנו בא תוצאות הדבר ההוא והשפעתו, וכל תענוגי עוה"ז אפי' דבר קל ואפי' המסלסל בשערו הנה החיות ההוא נמשך מהיכלות הטומאה (ועמ"ש באגה"ת פ"ו), ולכן נענש יוסף בשבתו בבית האסורים י"ב שנה על שהי' מסלסל בשערו כו', וצריך להפוך מרירו למתקא שלא ירצה בכל התענוגי' האלו, ותמורת זה יהי' כל תענוג נפשו באלקו' וכמו טעמו וראו כי טוב ה'

וכמו אז תתענג על ה' כו'. והוא ע"י התבוננו' בתפלה מהאור וחיות אלקי שבכל דבר ודבר המהווה ומחי' אותו ואיך שהעיקר הוא האלקו' כו', והיינו שמתבונן איך שבכל התענוגים יש בהם אור וחיות אלקי המחי' אותם, דבהתבוננו' זאת לא ירצה בהתאווה הגשמיות כ"א בהחיות האלקי שבו והו"ע מוצא פי' ה' שבהמאכל שע"ז יחי' האדם כו', ובפרט כשמתבונן בפרטי' אופן החיות האלקי בכל עולם ועולם ובכל נברא ונברא בפרט, ואיך שכללות החיות שבעולם הוא חיות מצומצם ונעלם ביותר והחיות אלקי שבעולמות הוא בבחי' מעלה ומדרי' עליונה יותר ובגלוי ביותר כו', שעי"ז מתקרב ומתדבק מאד באלקו' שכל חפצו ורצונו הוא באלקו' ואינו רוצה בהדברים הגשמי' כו'. וביותר כשיתבונן במ"ש ראה נתתי לפניך את החיים כו' איך שכל התאוות גשמי' הם מות ורע כו', וכמ"ש במ"א דמ"ש חיים ומות אין הכוונה בגשמי' דחיים הוא בשעת שהדבר חי ומות הוא בפירוד החיות ממנו דמי הוא פתי שלא ירצה בחיות, רק הכוונה שבכל דבר בעת שהוא בחיותו וקיומו יש בו חיים ומות והוא שהחומרי והגשמי הוא בבחי' מות שהרי הוא

כלה ונפסד שגם בעת חיותו וקיומו ה"ה נפסד, וכמו שהאדם מרגיש בעצמו שגופו וכחותיו הטבעי' נחלשי' מזמן לזמן, וחיים הוא החיות הרוחני שהנשמה היא בבחי' קיום שאין בה הפסדות ח"ו, שג"ז האדם מרגיש בעצמו שהנשמה אין בה הפסדו' אדרבה מתגלה ומתחזקת ביותר מזמן לזמן (ע"י זיכוך ותיקון הכלים והסרת החומרי' כו'), וכמו ימים ידברו ורוב שנים כו', הרי שזה היפוך מהגוף שנחלש ונפסד מזמן לזמן וכמ"ש הבחיי שמשעה שנולד מתחיל בו ההפסדו' ומצד הנשמה אדרבה ימים ידברו כו', וזקני ת"ח כ"ז שמזקיני' דעתם מיושבת עליהם וכמא' סבא דעתוהי סתים כו' שכח שכלו מתחזק ביותר שבא בשכלו על עניני' נעלים ועמוקי' שלא בא עליהם מקודם ובכל ענין בעומק ופנימיות שבו כו', וע"כ הרוחני' נק' חיים והחומרי' נק' מות כו'. ורע הוא עוד גרוע מהמות, דמות הוא ההפסדות גם בעת שהחיות בו דבנמשל היינו גסות וישות החומרי' (שהוא הפסולת) גם כשאין בזה רע (והיא בחי' נוגה בעצם כו'), ורע הוא דבר איסור ר"ל או תאוות היתר למלאות תאות נפשו שהן ג"כ רע כנודע, שזהו עד"מ כמו הגשמי

בהפרד ממנו החיות שנרקב ונפסד ונעשה דבר מיאוס ושיקוץ ממש כו', וכמ"ש כ"ז באורך בד"ה תקעו, עת"ר. שע"י אריכו' ההתבוננו' בזה