רכא
המשכתו מבחי' פנימי' הכתר כו', ומבריח עד קצה התחתון ביותר דהיינו בחי' המל' סוכ"ד דאצי', דהנה חו"ב הרי בינה רק עד הוד אתפשטת, ויסוד אבא ארוך שנמשך עד יסוד ז"א, אבל קו האמצעי מבריח עד בחי' המל' סדכ"ד דאצי' ובבחי' האחרונו' שבה כו'. והב' דאופן ההמשכה הוא דכללו' הקו היא כמהות א' ממש, ולא כמו הב' קוין כמו חח"ן מימין הרי החסד הוא מהות אחר מבחי' החכ' וכן בג"ה משמאל כו', משא"כ דת"י כולם הם מהות א' ממש כו' וכמ"ש במ"א באורך, והיינו שהדעת ממשיך מבחי' פנימי' הכתר ואותה ההמשכה ממש הוא שנמשך בבחי' ת"ת ויסוד כו', וב' הדברי' הא בהא תליא דלפי שההמשכה היא מבחי' פנימי' הכתר דוקא ע"כ אינה משתנית ונמשך בחי' המהות ממש בכל המדרי' כו'. וזהו מ"ש הפרד"ס דמצבה הוא בחי' המל' בהיותה מיוחדת עם הת"ת, דהנה ע"פ ס' השתל' המל' מקבלת מבחי' נה"י דז"א והיינו מבחי' חיצוני' המדות דנה"י הן לבר מגופא כו', וכמו הדבור שמקבל רק מחיצוני' המדות שהרי בתוקף ההתפעלות אינו יכולי' לדבר כו', אמנם יחוד ת"ת ומל' הוא שנמשך במל' בחי' עצמו'
המדות כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה וכי תבאו ונטעתם כו', וכמו הדבור שמדבר דברי חול להדבור שמדבר דברי חכ' כו', כך ע"מ נק' מלין דהדיוטא לפי שמאיר בהם רק בחי' נה"י כו', אבל עה"ד נמשך בהם מבחי' פנימי' חכ' ורצונו ית' כו'. וזהו יחו' ת"ת ומל' וכמא' והת"ת זו מ"ת כו', ובשרש זהו בחי' יחוד פנימי דאו"א והו"ע יחוד שמשא וסיהרא להיות המשכת או"ח כו', וידוע דיחוד פנימי דאו"א הוא שנמשך מבחי' פנימי' הכתר דוקא וכמ"ש במ"א וזהו שנמשך במל' ע"י הת"ת דוקא כו'. וזהו ויצוק שמן על ראשה (דעז"א בזהר דהא ביעקב תליא כו'), י"ל דהיינו בחי' שמן הטוב שזהו בחי' ג"ר דעתיק כו' וכמ"ש במ"א, ועי"ז המשיך בחי' גילוי העצמו' גם בבחי' מל' להיות הגילוי בבי"ע כו'. והענין הוא דהנה תכלית כוונת יעקב הי' להמשיך שגם למטה בבי"ע יהי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד כמו שהוא באצי', שזהו ג"כ תכלית הכוונה במ"ת שניתנה התו' למטה בהלכו' גשמי' ולהיות מושגי' בשכל גשמי היינו שכל הטבעי כו', שע"י שלומד ההלכה ומבין אותה בשכלו הטבעי נעשה השכל הטבעי כלי לחכמתו ית', וכן
במעשה המצות וכמו במצות צדקה וגמ"ח נעשה היד גשמי כלי לאוא"ס ב"ה, כמו חסד דרועא ימינא שהיא כלי לאוא"ס, כמו"כ הוא היד הגשמי הנותנת צדקה, ובהתגלו' יהי' כן לעתי' דאז יהי' היד גשמי כמו חסד דאצי' ממש, וזהו ע"י העבודה דעכשיו בנתינת הצדקה דבאמת גם עכשיו כ"ה רק שזהו בהעלם ולעתיד יהי' בגילוי כו'. וכן המדות טבעי' נעשי' עי"ז כלי לאלקו' וכמו הנותן צדקה לעני כו' והמפייסו כו', שהעיקר הוא המדה שבלב שיתן בעין יפה שגם בעבודת הצדקה שהיא בדרך כפי' צריכה להיות הנתינה בעין יפה דוקא וכמו ולא ירע לבבך כו', ועי"ז נעשה המדה טבעי' כלי לאלקו' כו', וכל המצות הן בכח המעשה דוקא (ויש מצות שהן חובת הלבבות ג"כ הכוונה בהן שיהיו גם בכחות הטבעי', וכמו ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך דעיקר מצות האה' היא שגם הלב הטבעי יתעורר באה' וכמו לבי ובשרי ירננו כו') ונתלבשו בדברים גשמי' דוקא כמו ציצית בצמר הגשמי ותפילין בקלף הגשמי כו', דתכלית הכוונה בכ"ז הוא שתהא התלבשו' והתאחדו' אוא"ס ב"ה ממש בחכ' וחסד שלמטה במעהמ"צ שהן בכח המעשה דוקא
כנ"ל, ובעשייתן בגשמי' בדברים הגשמי' כו' שזה הי' המשכת מרע"ה שגם למטה יהי' היחוד בבחי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש כמו למע' כו'
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.