רטז

קיב) אמנם יעקב הקים בחי' המל' שעשאה מצבה בבחי' פרצוף כו', והיינו בחי' המל' כמו שהיא למע' מהתלבשו' בעולמו' כו', דהנה מה שמתלבש בעולמו' הוא בחי' הארה לבד, אבל עצם המל' היא למע' מהתלבשו' ונק' סובב לגבי בי"ע, וכמ"ש כי נשגב שמו דבחי' שמו עצמו הוא נשגב ומרומם מהעולמו' ורק הודו וזיוו הוא על ארץ ושמים כו', וז"ש (ירמי' י' י') אלקי' חיים ומלך עולם פי' מה שהוא אלקי' חיים שנמשך ממנו חיות להיות מתלבש בכל נברא בפנימיותו ממש, ולכן אלקי' ל' רבים ע"ש ריבוי התחלקו' החיות לכל נברא כנודע, ה"ז רק מבחי' מלך עולם היינו בחי' המל' שהארה מבחי' מל' נמשך להיות בבחי' התלבשו' כו', אבל שמו עצמו הוא נשגב, וכמו במלכותא דארעא אין המלך נתפס באנשי המדינה כו', וחוקי המלך שזהו חיות וקיום העם ה"ז רק הארה כו' וכמ"ש במ"א. ובזה יובן ענין ד' רבתי דאחד שרומז לבחי' מל' כנודע, וא"כ צ"ל מש"א אח"כ בשכמל"ו הלא כבר נרמז ענין מלכותו ית' בד' רבתי דאחד, אך הענין הוא כי הד' רבתי רומז על בחי' עצם מדת מל' ית' שהוא למע' מהתלבשו'

בבי"ע, ולכן הד' סטרין מזרח מערב צפון דרום הם בטלי' שם במציאו' כו', וכנודע שזה שהיש תופס מקום זהו לגבי האור האלקי שבא בבחי' התלבשו' בעולמו' כו', אבל לגבי בחי' סובב אין היש תופס מקום כלל והכל בטל במציאו' כו', ומש"א בשכמל"ו זהו ההארה דמל' שבאה בבחי' התלבשו' בבי"ע כו'. והנה ד' רבתי הוא בחי' גדלות הדבור והוא כח הדבור, וכידוע דאותי' הדבור הקבועים בפה הם רק המשכה והתגלו' מהאותי' הרוחני' שבנפש שהן הכ"ב אותי' שבנפש הכלולין בעצמותו, וזה עיקר בחי' כח הדבור שישנו באדם גם בשעה שאינו מדבר כו', וכמו"כ הוא בבחי' דבור העליון הם כ"ב אותי' שהן כ"ב מיני המשכות והתגלו' חיות שונות זמ"ז שהם מחי' את כל העולמו', וכמ"ש ואתה מחי' את כולם אתה הן האותי' מא' עד תי"ו וה' מוצאות כו'. ויש בהם ב' מדרי' בחי' כח הדבור והתגלו' הדבור והן בחי' חומר וצורה, וכמ"ש באגה"ק סי' ה' ד"ה ויעש דוד שם דחומר האותי' הוא חיצוני' הבל הלב שנעשה קול ונחלק לכ"ב הברות כו', וצורת האותי' הוא בחי' כח הדבור שבנפש כו', וידוע דצורה וחומר הן בחי' אור

וכלי דחומר האותי' הן בחי' כלים שמהם נתהווה חומרי' העולם ומציאותו שז"ע בדבר ה' שמים נעשו כו', וצורת האותי' הוא בחי' האור שזה פועל הביטול בנבראי' כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה מזוזה מימין, ומבו' במ"א שזהו מה שהחכ' תעוז לחכם יותר מעשרה שליטים שבעיר שהן הע"מ להיות מציאו' העולמו', והחכ' תעוז כו' להיות בחי' הביטול כו', והוא בחי' הביטול שמבחי' חפץ ורצון ה' שלמעלה מהביטול שע"פ השגה כו' (וכמ"ש במ"א בענין ב' בחי' חיות שמבחי' בינה ומבחי' חכ' כו'), וז"ע מה שהד' רבתי הוא הביטול דיחו"ע כו' כנ"ל. ונמצא דד' רבתי הוא בחי' גילוי האור ושיהי' ביטול בעולמו' כו'. והנה ד' הוא מל' דלת שהמל' היא הדלת והפתח שבה וע"י הוא ההמשכה וההתגלו' מאצי' לבי"ע ע"י פתיחת הדלת, וכן ההעלאה מבי"ע לאצי' כו', ומבו' במ"א בענין דכל השערים הי' להם דלתות לבד פתחו של אולם שלא הי' לו דלתות, כי הנה השערים הם שערי ההשפעה כו', והדלתות הם לסגור השער כו', כי לפעמים נסגרים השערים לפי מעשה התחתוני' כו', אבל פתח האולם לא הי' לו דלתות שתמיד הי' פתוח לפי

שהוא רומז לההשפעה היוצאה תמיד בלי הפסק ובלי מעצור כו', שזהו ההמשכה מבחי' עצמו' אוא"ס שלמע' מס' ההשתל' כו'. והענין הוא בבחי' המל' שנק' דלת שלפעמים נסגר כו', והו"ע כהדין