ריב

הב' דתיקון שמבחי' עקודים ובשרשו מבחי' פנימיות ועצמות א"ס כו' וכמ"ש מזה באורך בתו"ח ד"ה ויהי כל הארץ שפה אחת (וכמו"כ ביחוד זו"נ נמשך אור עליון יותר והוא בחי' בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו כו' שזהו שרש ומקור המל' כו' כמ"ש במ"א), ומבו' שם משל ע"ז כמו המלך כאשר הוא בשמחה גדולה בחתונת בנו וכדומה הנה אז בא בנפשו אור וגילוי בתוס' מרובה מאד עד שבאין כל כחות נפשו בגילוי גדול, ועיקר הגילוי הוא כאשר מתגלה לכל כקטן כגדול גם לפחותי הערך שאינם מבינים כלל גדולת המלך וחכמתו, ובמה יתגלה אליהם היינו במה שמספר לפניהם סיפורי מעשיות ודברים הרבה לפי ערכם, ובזה מלובשים ענינים רמים ונשגבים, והגם שהם אינם מבינים מפני ההלבשה וההעלמה מ"מ ה"ז גילוי ע"י הדבור כו'. ומובן מזה ב' דברים הא' שמחמת ריבוי ותוס' אור בא לידי גילוי יותר מדאי, ועוד יובן שהגילוי יותר מדאי הנעשה מזה א"א שיבוא בבחי' התגלות הפנימיות רק בבחי' הדבור שהוא לבוש חיצוני בלבד (ובזה יש דוקא ענינים רמים מבחי' הפנימיות שלמעלה מבגילוי השכל כו'). והנמשל מזה

דמחמת בחי' הריבוי והתוספות מבחי' אור פשוט דעצמות אוא"ס שע"י היחודים דאצי' הוא בא לידי גילוי יותר מדאי, והגילוי הוא להיות בחי' המל' הנק' עולם הדבור כו', ובזה דוקא מבחי' פנימיות ועצמו' א"ס ויתגלה לעתיד דונגלה כבוד ה' כו'. י"ל דנקודת המל' הוא בחי' אין שנאצל באצי', דהנה אצי' הוא בחי' יש נאצל וגם בבחי' חכ' כתי' והחכ' מאין תמצא ליש, ומל' היא בחי' אין, והגם דחכ' הוא יו"ד דש' הוי' בחי' נקודה לבד, מבו' ג"כ דנקודת היו"ד היא מ"מ בציור אות, אבל נקודה דכתר היא נקודה בלי ציור כלל כו', וכמו"כ י"ל בבחי' מל' מפני שרשה בבחי' לא ידע כו' כנ"ל. ובמ"א מבו' דבחי' מ"ה דחכ' הוא בחי' אין דכתר שנמצא בין הנאצלים כו' דמ"מ הוא בחי' אין וביטול שע"י החכ', וכמו בבחי' ראי' דחכ', ואין דנקודת המל' הוא בחי' העדר ואין בעצם והיינו בחי' מהות ביטול כו', ובחי' ההתפשטות וההתגלות הוא מבחי' עצמות א"ס ב"ה כו' כנ"ל). וע"כ זהו בחי' קימה בבחי' מל' והיינו שבמל' מאיר מבחי' או"פ ועצמי דאוא"ס ב"ה. וזהו ג"כ מה שההקמה היא ע"י יעקב להיותו

בחי' בריח התיכון כו', ה"ה ממשיך מבחי' פנימי' הכתר שהו"ע הברכה מלעילא להיות אתפשטותא דהאי נקודה כו' וכמשי"ת לקמן. גם י"ל דבחי' נקודה זהו בחי' המל' כמו שמתלבשת בבי"ע דכל פרצופה היא בבחי' נקודה לגבי כמו שהיא באצי' כו', דהנה במאו"א כ' דאבן הוא י' דאד', וידוע דש' אד' הוא בחי' נקודת המל' היורדת לברי' כו'. והענין הוא דלהיות שאין ערך ברי' לגבי אצי' גם לבחי' המל' דאצי' שהיא מדה א' ממדות דאצי' בבחי' האלקו' כו', ע"כ בהכרח שיתעלם אורה להיות רק כנקודה א' בלבד ואז יכול להיות המשכה ושפע מבחי' המל' להתהוות נבראי' בע"ג, וזשארז"ל בענין מיעוט הירח לכי ומעטי א"ע כי כדי שתהא המל' בחי' ראש לשועלים בבי"ע להיות הנבראי' בבחי' גבול, הוצרך להיות בחי' מיעוט וצמצום אור בעצמותה לגמרי עד שאינה רק בבחי' נקודה א' לבד והוא הנק' מולד הלבנה, ואז תהי' מקור וראש לבי"ע כו', וע"כ גם כמו שנעשית בבחי' פרצוף בבי"ע ה"ז נחשב רק כמו נקודה לגבי אצי' כו'. והנה בזה יש ב' מדרי' הא' עצם בחי' המל' והיא הנקודה דמל' שבוקעת ושוברת את הפרסא

ויורדת בראש הברי' שנעשית בחי' עתיק לברי' וכמ"ש בע"ח שעמ"ז פ"א (וי"ל דז"ש ואראה את אד' יושב על כסא כו', דכסה"כ הוא כח"ב דברי' שבתוכה התלבשו' בחי' נקודת