קצז

דממכ"ע הוא שבא בבחי' התלבשו' פנימי בעולמו', והן האורות דאצי' שהם בבחי' התלבשו' בכלים, שההתלבשות היא בבחי' התאחדות ממש שהאור מורגש ומושג בהכלי כו' וכמ"ש במ"א באורך, וכללו' האור הזה הוא שבא ע"י הצמצום שנמשך רק הארה לבד שהרי עצמו' אוא"ס אינו בגדר התלבשו' בכלים כו', וגם בזה בחי' ד"ת הוא דעת הנאצלי' שלמטה היש והיינו בחי' הארת המאציל שמאיר ומושג בהם כו', ולמע' הוא האין היינו בחי' אוא"ס הסוכ"ע שלמע' מהשגה כו', וכמו החכ' מאין תמצא שהכתר נק' אין מפני שאינו בבחי' מהות ומציאו' החכ' כלל ואינו מושג כלל בבחי' חכ' כו', וזהו מלמטלמ"ע מן הנאצלי' אל המאציל הוא בחי' ד"ת כו'. אמנם מלמעלמ"ט מן המאציל אל הנאצלי' הוא בחי' ד"ע שלמע' הוא היש האמיתי והוא בחי' עצמו' אוא"ס ב"ה ולמטה הוא האין שכל האורות והמשכות החיות להחיות העולמו' והנבראי' הם רק הארה לבד וכולא קמי' כל"ח ממש ולכך נק' אין כו'.

קיצור. יבאר ענין ד"ת וד"ע, ד"ת מלמטלמ"ע שהנברא יש וגם ההארה המחי' הוא מציאות מושג, ועצמיות אצי' אין שאינו במציאות מושג, ומלמעלמ"ט אצי' יש וההארה המחי' הנבראים היא אין, וכן באצי' האור שבכלים הוא מושג באצי' ה"ז בחי' יש נאצל ולמעלה מאצי' אין, ומלמעלמ"ט המאציל יש אמיתי והאור אין.

קג) והנה דעה זו יש ג"כ בנאצלי' שזהו ג"כ ענין מבין דבר מתוך דבר שמדבר השגה א' ה"ה בא להשגה הפכי' מהקודמת כו', והוא דעם היות דהשגה דד"ת הוא שההתהוות היא מאין ליש כו' (הן בנבראי' והן בנאצלי' כו'), דהיינו שהאור והגילוי הוא בבחי' מהות ומציאו' דבר המושג להם, וביטול האור לגבי העצמי' הוא רק מה שאינו תופס מקום לגבי העצמו' שאינו בערך כו', ה"ה בא לידי השגה אחרת איך שלגבי עצמי' נהפוך הוא דהאור כל"ח ואינו בבחי' מהות ומציאו' דבר כלל וה"ה בחי' אין באמת כו' (וזה בא מההשגה הקודמת דמאחר שמתלבש בפנימי' ומושג כו' ה"ז הארה לבד וא"כ לגבי העצמו' ה"ז בבחי' אין כו'). ועם היות דשני הדעות הפכי' הן דלד"ת ההארה היא בבחי' מהות ומציאו' דבר ולד"ע הוא בבחי' אין כו', הנה באמת מצד האוא"ס ב"ה שניהם אמת, וז"ע אל דעות ה' דש' אל נושא ב' הדעות כו', דהנה מצד הרצון שבעצמו' להיות עולמו' מצד זה ההארה האלקי' היא בבחי' מציאו' דבר כו', ומצד העצמו' היא כל"ח כו', והיינו שע"י צמצום העצמו' הוא בחי' ד"ת כו', אך ע"י הרגש

העצמו' (שרש ומקור ההארה כו') הוא גילוי בחי' ד"ע שבא לבחי' ביטול אמיתי כו'. ויש בהאור ב' הענינים שהרי האור בא ע"י צמצום העצמו' ומ"מ הוא בבחי' דבקו' בהעצם כו', דמצד הצמצום הוא בבחי' מציאו' אור ומצד הדבקו' שנרגש בו העצמי' הוא בבחי' ביטול דכולא קמי' כלא כו', ובפרטי' ה"ז ב' מדרי' בהאור דמצד חיצוני' האור הוא בבחי' ד"ת ובחי' פנימי' האור הוא בבחי' ד"ע כו'. וכן מצד האוא"ס הנה בחי' חיצוני' דאוא"ס שהוא בחי' ראש ומקור לנאצלי' לגבי מדרי' זו האורות הן בבחי' מציאו' דבר מאחר שזהו בבחי' מקור עכ"פ כו', ובחי' ד"ע שבבחי' ביטול במציאו' הוא מצד הפנימי' דאוא"ס שזהו מה שהדעת מחליף מקום הכתר בחי' פנימי' הכתר כו' וכמ"ש במ"א.