קצה

תואר כו', כ"א שייך שם תוארי השלילה, דאנו אומרי' עד"מ שם חכם הכוונה לא לתאר במדרי' החכ' כ"א לשלול כל מה שהוא היפך החכ' כו' וא"כ ה"ז חכ' עכ"פ, ולכאו' מהו השלילה מאחר שסוף סוף הוא בחי' חכ', הענין הוא דהשלילה היא שאינו כלל מערך וסוג בחי' החכ' דהשתל' גם לא בהמקור דהשתל' כו' (דאל"כ לא היו צריכים לשלול שה"ה חכ' רק שהיא במדרי' עליונה הרבה יותר, וכמו ח"ס לגבי חכ' הגלוי' ה"ז מסוג בחי' החכ' כו', וכמשנת"ל פצ"ו דכח המשכיל עם היותו מושלל ממציאו' השכל אינו מושלל מענין השכל כו', ובאמת בחי' החכ' דהשתל' אינו נחשב חכ' לגבי עצמות א"ס, וכמו עד"מ גבי חכם גדול הרי חכמת החכם הקטן אינו נחשב חכ' כלל, וכמו"כ ויותר מכן באין ערוך דלגבי עצמות א"ס בחי' החכ' דהשתל' אינו נחשב לחכ' (ועמ"ש לקמן בענין חכ' דתורה וחכ' דמע"ב) וכמ"ש כולם בחכ' עשית, וכמו שכל המעשי לגבי חכמת אלקית ומכ"ש לגבי למעלה מהחכ' כו'). ונמצא במה שאנו אומרים תואר חכם רק בדרך שלילה הרי אנו שוללי' לא רק מההיפך דחכ' כ"א גם מהחכ' דס' השתל' כו', ומאחר ששוללים

בחי' החכ' דס' השתל' מאוא"ס ב"ה, הרי ע"י ידיעת החכ' דס' השתל' במהותה ומציאותה ובפרטי המדרי' שבזה גבוה מעל גבוה כו', ואנו שוללי' פרטי אופני המדרי' והגילו' האלו מבחי' עצמו' אוא"ס ב"ה, יש עי"ז ידיעה והכרה באופן ההפלאה דאוא"ס ב"ה בענין החכ' כו'. וכמו"כ הוא בכל העניני' וכמו בענין היכולת ובענין החיות שנק' חי בעצם ולא בחיים כו' וכמ"ש במ"א, וכ"ז אינו בבחי' מציאות מדרי' באוא"ס, שהרי כ"ז אינו בבחי' חיוב באוא"ס כ"א רק בדרך שלילה, והיינו דזה שאנו אומרים שזהו חכ' עכ"פ הרי א"ז בבחי' חיוב (דאז ה"ז בבחי' איזה מדרי') כ"א בבחי' שלילה שאנו שוללים את היפך החכ' ואנו שוללים את החכ' דסדר השתל', א"כ מה שהוא בבחי' חכ' עכ"פ א"ז בבחי' איזה מדרי' כ"א שזהו הפלאת אוא"ס בענין החכ' וכן הפלאת אוא"ס בענין היכולת וכו' (ועמ"ש לקמן בעזה"י בענין הספי' באוא"ס הבל"ג), ומפני שאינו באיזה מדרי' היינו באיזה מציאו' דבר ע"כ ה"ז באמת למע' מהשגה דלית מח' תב"כ כו', רק שע"י ידיעות ההשגה מה שאפשר להיות מושג וכאשר יודע לשלול העניני'

מאוא"ס ב"ה יהי' קצת ידיעה בענין ההפלאה דאוא"ס ב"ה כו'. וי"ל כמו בענין ההתאמתות מבו' במ"א שע"י הקדמת ההכרה בא לידי התאמתות שנותנים זה מלמע' כו', כמו"כ ע"י הקדמת ידיעת השלילה באים לידי ידיעת והרגש ההפלאה דאוא"ס ב"ה כו' (וכ"ז שייך רק בבחי' חיצוני' דאוא"ס השייך אל העולמו' כו'), ואם לא היו הגילוים מאתו ית' לא היינו יודעים כלל מציאו' ההפלאה ומכ"ש שלא היו יודעים אופן ההפלאה כ"א ע"י הגילוים דהיינו הע"ס יודעים מציאו' אוא"ס ואופן ההפלאה דאוא"ס ב"ה כו', וגם מובן איך שכל הגילוי' הם באין ערוך לגבי אוא"ס המופלא כו'.

קיצור. והנה פנימיות בינה ג"כ השגה, והיא ידיעת השלילה, ובאה מחיצוניות בינה שהוא ידיעת החיוב, דהנה השלילה בחכ' עד"מ היא מהעדר החכ'. וא"כ ה"ה חכם, אך השלילה היא גם מהחכ' דהשתל', וא"כ מידיעה טובה בבחי' החכ' יודעים ומכירים אופני ההפלאה דאוא"ס בענין החכ', וכן ביכולת משלילת היכולת דהשתל' יודעים ומכירים ההפלאה בענין היכולת, וכ"ז אינו מדרי' כ"א הפלאה, וידוע מן הגילוי דוקא.