קפז

מקורי הכחות (לא הכחות, וא"כ אין זה אין ערוך לגמרי), וכמו כח המשכיל מקור השכל שהוא המשכה נעלמת היינו שמושלל ממציאת השכל, ואינו מושלל מעצם ענין השכל.

צז) ויובן זה מענין השגה נעלמת, דהנה כל השכלת והשגת דבר ה"ז התפשטות כח החכ' לא עצם כח החכ', עם היות שהחכ' היא השכלה היינו לא רק כח להשכיל כ"א הוא ענין ההשכלה עצמה, מ"מ אין ההשכלה עצם הכח כ"א התפשטות הארה לבד כו' (והענין הוא דהנה כל השכלת והשגת דבר הוא בא באיזה פרט דבר, היינו הדבר המושג, ויש בזה ב' ענינים השכלת והשגת הדבר המושג, ועצם ההשכלה, היינו ידיעת הדבר המושג, ועצם ההשכלה וההשגה הגם שהוא בהדבר המושג, ה"ה בעצם למעלה מהמושג, שהרי המושג הוא ענין פרטי מה שהוא המושג (וואס דער מושג איז) וההשכלה אינו פרטי, וכמו שכל א' שמסתעפים ממנו שני ענינים, הרי הענינים המה פרטים, וההשכלה אינה פרטיות, וכמו המבין דבר מתוך דבר, הרי המה דברים פרטיים מובדלים, וההשכלה בהם אחת היא, וכמו"כ הוא בכל שכלי בפרט הנה המושג הוא שהשכל הוא בהתלבשות בדבר פרטי, וההשכלה הגם שהיא באותו הפרט, היא בעצם מופשטת מהפרט, והוא עצם ענין ההשכלה שלמע' מהתלבשות ותפיסא בדבר מה, הגם שמשכיל ומתחכם באיזה דבר, הנה עצם ההשכלה

(והכוונה היא על ההשכלה בפועל) היא למעלה מהדבר, דרק הארתו הוא המתלבש ונתפס בהדבר המושג כו', והרי הארה זו ודאי היא רק התפשטות לבד. אמנם גם עצם ההשכלה היא רק התפשטות הארה מעצם כח החכ' כו'), וההארה היא בסדר והדרגה דלפעמים מתפשטת יותר ולפעמים במיעוט, כמו בשכל גדול יש בו יותר מאור החכ' מבשכל קטן, וכן בחכם גדול מאיר ומתפשט אור החכ' יותר וגבי חכם קטן מאיר אור החכ' במיעוט כו', ומן המיעוט יכולים לבוא אל הריבוי, וכמו בהדרגת ההשכלות הרי יודע ומשכיל שכל קטן ואח"כ בא לידי השכלת שכל גדול כו', וכמו בחכמים החכם הקטן נעשה במשך זמן חכם גדול, והחכם הגדול מלמד את הקטן כו', כי כ"ז הוא התפשטות הארה בסדר והדרגה ששייך בזה לימוד והגדלה ממדרי' למדרי' כו'. אמנם מי שמאיר אצלו עצם כח החכ' והוא הנק' חכם מצד עצם כח חכמתו, הנה ההשגות שלו המה נפלאים בערך שלא יש כלל השגות כאלו בחכם זולתו (היינו מי שהוא חכם רק בבחי' התפשטות החכ') ואינו משערים כלל השגות כאלו, וגם הוא א"א לו להשפיע ולגלות השגה זו מפני שבו בעצמו אין זה בכלי

השגה שלו, כי כלי ההשגה המה קטן מהכיל השגה זו, וע"כ לא יוכל לגלות ולבאר זה בדבור, וכמה שידבר בזה לא יהי' זה מה שהוא עצם כוונתו בהענין, כי הדבור מגלה רק מה שנתפס בכלי ההשגה, אבל השגה זו היא למע' מתפיסא בכלי השגה. וה"ז קרוב להידיעה דראי' דחכ', עם היות שזה השגה מ"מ הידיעה היא כמו הראוי כו', ויותר מכוון שזה כמו השגה דשכלים נבדלים כו'. וכן יכול להיות בכל ענין שכלי לבד ההשכלה נגלית שבו שזה ידוע לכל חכם, ה"ה תופס את הענין באופן אחר לגמרי שאינו ידוע כלל לשום חכם זולתו, וגם הוא אין ביכולתו כלל לגלות מה שהוא יודע בהענין הזה, רק ביגיעה יוכל להביא את הדבר ענין באותיות קצרים שנושאים את הענין, לא שהוא בהם בהתגלות כי א"א להיות בהתגלות כ"א בהשגה נעלמת לבד בעצם החכ' שלמע' מהשגה נגלית גם בעצמו, וכ"ש שא"א להתגלות אל