קעט

בתשוקה דוקא לא בהכרח, ומשום מה שנתוסף בהאור ע"י הכלי ההמשכה היא ברצון וחשק כו', וזהו שהכלי ממשיך את האור בכח שרשה ומקורה והוא בבחי' רצון בהאור כו'. וזהו הטעם מה שהוסד בסדר השתל' להיות נעוץ תחלתן בסופן דוקא, בכדי שיהי' משפיע ומקבל, דהרי המשפיע לא הי' רוצה להשפיע מפני שזהו ירידה לגבי', רק משום שע"י ההשפעה נתוסף אור במשפיע עי"ז יש רצון בהמשפיע להשפיע אל המקבל כו', וכמ"ש בסדור בהדרוש שאחר עלינו. וכן הוא באורות וכלים דנעוץ תחלתן בסופן דוקא, והיינו שבהכלים שהן למטה במדרי' מהאורות יש בהם דוקא כח התחלה, דהיינו דהכח דאוא"ס שלמעלה מן האורות הוא בהכלים דוקא, בכדי שיהי' ירידת והמשכת האור להאיר את הכלי, וההמשכה היא ברצון וחשק, מפני שעי"ז נתוסף בו אור כו' וכמ"ש במ"א. ונמצא דלולא הכלים הי' האור בבחי' הסתלקות למעלה והכלים ממשיכים את האור להיות למטה כו'. וכמו"כ ע"י הכלים הוא התגלות האור והיינו שנעשה בבחי' אור המאיר, דלולא הכלים לא הי' בבחי' אור המאיר כלל כו'. וכמו עד"מ באור האש מה שהוא מאיר זהו ע"י דבר

הנאחז דוקא, שהרי כשהאש מסתלק מהפתילה אינו מאיר כלל כו', דהדבר הנאחז ממשיך את הארת האש מהאש היסודי וע"י נעשה בבחי' אור להאיר כו'. והענין הוא דהנה האש היסודי ידוע שהוא עצם חשוך ר"ל שאינו אור, שאם הי' כאש שלנו המאיר לא הי' חשך כלל בלילה כו', אלא שאין יסוד האש כאש שלנו כי הוא רוחני מאד ולא ממהות אש שלנו ולמע' מבחי' אור עדיין, ולכך גם הארת האש הנמשך ממנו ג"כ אינו מאיר אא"כ יש לו כלי כו', לפי שהמשכתו ממקורו הוא בבחי' קירוב ע"כ הוא כמו מקורו העצמי שאינו בבחי' אור עדיין, כ"א ע"י הכלי שנאחז בו והוא הפתילה להיותה מציאות אחר מהאש ה"ז מסתיר קצת על האור ועי"ז נעשה בבחי' אור המאיר כו'. וכמו"כ יובן למע' דבחי' עצמות המאציל הרי אינו בגדר אור כלל וכמ"ש ישת חשך סתרו שהוא בבחי' חשך והעלם שאינו בגדר אור כלל כו', וכמו"כ בחי' הגילוי מן העצמות להיות שהגילוי הוא בבחי' קירוב ודביקות במקורו ה"ה ג"כ אינו בבחי' אור להאיר עדיין כו', דלבד בחי' הדביקות וההסתלקות שלו לגבי מקורו, דמשו"ז אינו בבחי' גילוי עדיין וע"ד איידי

דטריד למיבלע כו' וכנ"ל שבהאור הוא טבע העלי' כו', הנה מצד עצם מהותו להיותו בבחי' גילוי הדבוק במקורו אינו בבחי' אור עדיין כו', כ"א ע"י הכלים דוקא יהי' בבחי' אור המאיר לפי שהכלים הן בבחי' לבוש שמעלים קצת על האור, ועי"ז הוא בבחי' אור להאיר כו'. וכמו עד"מ אותיות המח' והדיבור שע"י הוא גילוי אור השכל שהרי א"א להיות שום גילוי אור שכל לעצמו בלי אותיות המח', והגילוי אל הזולת ע"י אותיות הדבור, והיינו ע"י שהאותיות מלבישים את האור שמתעלם בהאותיות, שהרי האותיות בעצם הם בחי' העלם, שהרי מי שאינו בר שכל בעצם אינו מבין מהאותיות מאומה, הרי שהן העלם בעצם, ובהתלבשות השכל בהם ה"ה מתעלם בהאותיות ועי"ז הוא הגילוי כו' (ומ"מ ההעלם אינו כמו ע"י המסך וכמו אותיות בלתי מסודרים שמעלימים לגמרי כו', משא"כ אותיות מסודרים הרי האור מתלבש בהם, היינו שמתגלה בהם, ובהתלבשות זאת ה"ה מלבישים ומכסים שמעלימים על האור ועי"ז הוא הגילוי כו', דבכ"מ שאינו בבחי' התלבשות אין זה גילוי לגבי האותיות אבל אין האותיות מעלימים כו', וההתלבשות

הוא התגלות האור בהאותיות, אך בההתלבשות ה"ה מעלימים כו'. וכמו"כ הוא בהנמשל ענין התלבשות אור בכלי הוא שהאור