קעא

קיצור. והנה הנשמות הן ג"כ נצחיים, ומעלתם למעלה הרבה מצבא מעלה, כי הם בבחי' דביקות והן אלקות, וע"כ הן נצחיים בבחי' קיום עצמי, וגם למטה ואתם הדבקים בה' ע"י תומ"צ, ואוא"ס מאיר בהם בפנימיות, ועדות לישראל, וע"כ עליהם ההשגחה מש' הוי' אם למעלה מהטבע או בחי' רוממות הטבע, וז"ע המספר שעי"ז הוא השראת השכינה.

פט) והקשה השל"ה והלא לכאורה הוא להיפך שהרי אין הברכה מצוי' בדבר המדוד והמנוי כמשארז"ל בפ"ק דב"מ, ותי' דע כי יש שני עניני מספר המספר של עניני עוה"ז שהוא חומרי, וזה המספר אינו טוב כי מאחר שנספר כל פרטי לבדו אז הוא פירוד כו', וגם מורה שיש לו קץ ותכלית כו', אמנם המספר של השגת עוה"ב זה המספר בלתי מספר ואין לו קץ וסוף ותכלית כו'. ובדשמ"ח כ' שזהו מארז"ל את שדרכו למנות שנינו או כל שדרכו למנות שנינו, דבחי' את שדרכו למנות ז"ע המספר של עוה"ב הנמשך מבחי' את היינו אותיות התורה מא' עד תי"ו כו', וכל שדרכו למנות הו"ע המספר דעוה"ז כו'. ושרש ההפרש בין מספר דעוה"ז ובין מספר דעוה"ב הוא ע"פ מארז"ל שתי' קושי' דוהי' מספר על ולא יספר כאן בזמן שערש"מ וכאן בזמן שאין ערש"מ. והענין הוא דמספר עוה"ז הוא דבר המדוד ומנוי ויש לו קצבה כו', אבל המספר דעוה"ב הגם שהוא בבחי' מספר אבל אין לו קצבה. ע"ד שארז"ל ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנא' ילכו מחיל אל חיל שהוא בחי' עליות המדרי' עד אין שעור כו', וכמ"ש

השל"ה שם שתמיד מתרבה והולך השגתם בו ית', והוא ית' אין תכלית להשגתו, נמצא תמיד המספר סופר והולך כו', ומ"מ ההשגות הן בבחי' התחלקות שכל ענין ההשגה הוא שבא בפרטים דוקא כו', רק דבהשגה אלקית דעוה"ב אין קץ ושיעור לריבוי ההשגות כו', דעכשיו גם בהשגה אלקית יש עכ"פ קץ וגבול דעד פה תבוא כו', אך זהו לא מצד שהענין מוגבל בעצם כ"א מצד עומק המושג וקוצר המשיג כו', אבל בההשגה האלקית שתהי' לעתיד לא יהי' קץ ושיעור כלל בההשגה כו', וכמו ולתבונתו אין מספר דמ"מ ה"ז בבחי' מספר, והיינו להיות שזהו בחי' תבונה והשגה רק שהפרטים הן בלי מספר כו' (וכנודע דכל שכל כשמגיע על עומקו יותר ה"ה בא בריבוי פרטים ביותר כו', וגם הפרטים הם בלתי מוגבלים ומחולקים כ"כ כו', וע"כ בעומק ההשגה שתהי' לעתיד לא יהי' בזה מספר וגבול כלל כו', ובפרט שלעתיד תהי' ההשגה בבחי' מהות אלקות וכמו שית' בפ' וא"כ תהי' כל השגה בבחי' א"ס ממש כו'). וזהו ג"כ ענין אין מספר מה שאינם בבחי' הגבלה כ"כ כו', וזהו שארז"ל שכאו"א נכווה מחופתו של חבירו שהן מדרי' רבות עד

אין שיעור כלל, וכאו"א הוא דבר שבמנין שאין לו ביטול כלל להיותו דבר חשוב ונעלה כו'. וזהו שבזמן שאין ערש"מ אז המספר ע"ד המספר דעוה"ז שיש קץ וגבול כו', ובזמן שערש"מ אז הוא ע"ד המספר דעוה"ב, דעם היות שהוא בבחי' מספר מ"מ אין קץ למספרו כו'. ויש לבאר זה בב' אופנים. דהנה נת"ל (ד"ה ביום השמע"צ) דעיקר המספר הוא בבחי' הכלים ובפרט בבחי' המל', והיינו שהכלים הם בבחי' מספר וגבול כו', והנה הכלים ה"ה ג"כ בבחי' גילוי ההעלם (והיינו לגבי בחינת הכלים דא"ק שע"ז שייך לומר גם בהכלים דאצי' בחי' אדם אדמה לעליון כו' וכמ"ש במ"א, ולגבי שרשן באוא"ס שלפני הצמצום דהיינו בחי' אותיות הרשימו כו', הגם שנת"ל (ד"ה ויחן) די"ל שהן באין