קמה

(וואס ער גיט זעך אוועק צו אלקות) בכל עצמו ומהותו ובבחי' ביטול פנימי כו', רק שאינו בהתפעלות בנפש דבד"כ ענין קבעומ"ש אינו בהתפעלות להיות שזהו בבחי' ביטול כו', כי בענין הביטול יש יתרון בקבעומ"ש גם על האה"ר דבכל מאדך להיות שקבעומ"ש הוא בבחי' הנחת עצמותו כו', אמנם בבחי' התפעלות הרצוא ובבחי' קירוב והתכללות נפשו באלקות בזה יש יתרון באה"ר דרעו"ד כו', ויש מעלה בהתפעלות להיות שזהו התגלות הנפש ויש בזה גילוי אור יותר כו', ובד"כ הוא בבחי' קירוב יותר כו', וזה שיהי' הקבעומ"ש בהתגלות נפשו בנתינה ומסירה אמיתית זהו"ע ההמשכה מבינה למל' להיות בקב"ע ג"כ בחי' התגלות פנימי כו'. וז"ע אדון עוזנו שתהי' המל' בבחי' אדון, דהיינו כאשר נמשך מבחי' בינה במל' להיות המל' ג"כ בחי' רעו"ד שלמע' מטו"ד כו', ומזה נמשך עוזנו ע"ד הוא נותן עוז ותעצומות לעם שיהי' ג"כ בבחי' דכר להיות למטה ג"כ בחי' תוקף הרצוא בתשובה הבאה מבחי' הריחוק עכ"פ שהו"ע ובקשתם משם כו', או בבחי' קבעומ"ש בהתגלות בנפש שבא בבחי' תוקף ובחוזק גדול כו'. והנה אדון

עוזנו זהו בחי' המקיף דמל' דאצי' כמו שהיא באצי' והיא הפועלת בכללות נשמות בענינים הנ"ל, אמנם מש"א צור משגבינו מגן ישענו משגב בעדינו כו' הוא ההמשכה בפרטיות הנשמות דבי"ע, להיות דבנשמות יש כמה חילוקי מדרי', ובד"כ הן בבחי' נפש רוח ונשמה דיש מי שעבודתו הוא בבחי' נפש לבד דהיינו רק בעשי' לבד בקיום המצות בפו"מ ואינו שייך לאיזה השגה והתפעלות מדות שבלב כ"א רק אל המעשה בלבד כו', וגם העשי' הוא רק בדרך עבודת עבד בקבלת עול כו', שאינו יודע כוונת המצוה ומה שנמשך עי"ז כ"א שנצטווה לעשותה וצריך לעשותה ומשו"ז עושה את המצוה כו'. ויש שעבודתו הוא בבחי' רוח דהיינו התפעלות אהוי"ר שבלב, אם רק בבחי' אהוי"ר טבעים והן האהוי"ר המוסתרים בנפש שכאו"א מישראל יש בו בטבעו אהבה לאלקו', וכמו"כ יש בהם בחי' היראה בטבע שירא למרוד כו', דיסוד היראה הזאת הוא שאינו יכול להיות נפרד ח"ו מאלקות, והוא הביטול טבעי שיש בנש"י בעצם (דמשו"ז הן בבחי' ארץ חפץ ארץ הראוי לזריעה דמצות מפני הביטול שבהם כו' וכמ"ש במ"א), וצריכים להוציא האהוי"ר שיהי'

בהתגלות בהתפעלות מורגשת בלב כו', ולא בחיצוניות ובבחי' מקיף לבד שיכול להיות בהתלהבו' גדולה ואינו שייך למעשה כלל כו', כ"א שתהי' בבחי' הרגש פנימי ועכ"פ בתבונת מוחו ותעלומות לבו שיבוא לידי מעשה בפו"מ בסו"מ וע"ט כו'. ועיקר העבודה דבחי' רוח הוא כשהתעוררו' האהוי"ר הן ע"י השגה והתבוננות שאז הן בבחי' הרגש פנימי בבחי' קירוב לאלקות, דכאשר האהבה היא ע"י התבוננו' אז היא רוצה באמת באלקות כו', ונותנת חיות ואור בקיום המצות וגם מתקנים את הנה"ב כו' וכמ"ש במ"א, רק שההתבוננות היא רק השייכה אל המדות והיינו בבחי' חיצוניו' המוחין כו'. ומי שהוא בבחי' הנשמה עיקר עבודתו הוא בבחי' השגה והתבוננות אלקי בבחי' עצמות המוחין ובהרגש האלקי בעצם כו', והמדות באים בדרך ממילא והן ג"כ בבחי' גדלות כו' וכמ"ש במ"א (והגם שנת"ל פמ"ה דמוחין דברי' בד"כ הן בחי' מוחין השייכים למדות לבד כו', י"ל שיש בזה הפרש בין מלאכים לנשמות דבנשמות בחי' נשמה הוא בחי' עצמות המוחין כו' ומדרי' האצי' הוא מה שלמע' מהשגת הנבראים והן חב"ד של א"ס ב"ה כו' וכמ"ש בסש"ב פל"ט, ובד"כ הוא העבודה שלמע' מטו"ד המושג ובחי' ראי' דחכ' כו').

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.