קמד

פנימיות נפשו בבחי' רצון וצמאון גדול ביותר כו', והרי הצעקה היא בחלק הנשמה המלובשת בגוף שהיא האבודה ר"ל בהנה"ב, וע"י שהיא ממארי דחושבנא בפרטי מחדו"מ הלא טובים הרי היא צועקת במר נפשה כו', דבצעקה זו ה"ה יוצאה מהגלות דנה"ב וגם פועל על הנה"ב שתתהפך גם הלב החומרי לאלקות כו'. דלפי שהיתה תחלה מלובשת ומוסתרת בנה"ב ומתמרמרת וצועקת מעומק הלב כו', ה"ז פועל גם על הנה"ב שיתהפך כו', ובפרט כאשר הצעקה היא בהנה"ב עצמו שהנה"ב צועק על ריחוקו, והוא ג"כ ע"י פעולת הנה"ב שנעשה לו צר מעניניו החומרים והבהמיים ומריחוקו מאלקות וצועק במר נפשו כו'. והסימן ע"ז הוא כאשר המרירות הוא בלב נשבר ביותר, וכמו המיואש ר"ל שאין לו נוחם לנפשו כלל וכמו כאשר רואה דבר לא טוב ואין לו שום עצה כלל שנשבר רוחו בקרבו לגמרי כו', ועד"ז הוא הלב נשבר דנה"ב כו' (ועמשית"ל פ'). דעי"ז מתהפך לבו לגמרי מן הקצה אל הקצה, וכנראה בחוש בבע"ת אמיתיים שמתהפכים לגמרי בעצם מהותם ע"י המרירות הגדולה וצמאון נפשם ביותר כו'. וז"ע הקישוטין וכמו עד"מ עיקר התכשיט

הוא אבנים טובות ומרגליות ועיקר יוקרם הוא רק מצד החידוש שבהם שהאבן שהוא דומם יאיר כ"כ וכמ"ש במ"א, וכך הו"ע אתהפכא חשוכא לנהורא שלב האבן דנה"ב תתהפך להיות בבחי' כלה שארי ולבבי ועמך לא חפצתי כו', וזה נק' קשוטין כו'. אך גם לזה צריכים פתיחת לב האבן שירגיש הרחמנות שעל נפשו שירדה מאיגרא רמה כו', ויתמרמר באמת כו', וזהו ע"י המשכת יגמה"ר מלמע' הגורמים פתיחת הלב כו', והן היגמה"ר המאירים בחדש אלול כו' וכמ"ש במ"א, והן ג"כ בבחי' קישוטין וכמ"ש במ"א הטעם שכמו התכשיט אינו מתעצם בגוף, כמו"כ יגמה"ר הנ"ל אינן מתעצמין עדיין, דיגמה"ר דיוה"כ ה"ה מתעצמים בבחי' מל' והיגמה"ר דאלול שהן לעורר על התשובה אינם מתעצמין עדיין ועש"ז נק' קישוטין כו'. וזהו ההמשכה מבינה למל' דהיינו בעבודה ההמשכה מלמע' המעורר ופותח את הלב לצאת מהגלות והשבי' כו', והתעוררות תוקף הרצון הנעשה ע"י המרירו' והרחמנות עכ"פ כו', דמצד שרש הנשמה הרי יש בה בחי' הרצוא דבכל מאדך בעצם וזהו בחי' אימא בעצם שיש התגלות שרש הנשמה, ומה שאי' אוזיפת מאנהא וקישוטהא

כו' הוא שיהי' בחי' הרצוא ע"י המרירות על הריחוק והתעוררות ר"ר כו'. וז"ע אדון עוזנו שגם המל' נק' אדון ל' דכר שזהו בנפש כאשר הנשמה המלובשת מתעורר ע"י הריחוק בתשובה אמיתית בבחי' רצוא וצמאון כו', ה"ה ג"כ בבחי' דכורא המשפיע וממשיך מבחי' עצמות אוא"ס ב"ה, ואדרבה זה מגיע למעלה יותר מן הרצון שמצד שרש הנשמה עצמה כו' וכמ"ש במ"א, ונק' אדון עוזנו שזה נותן כח בנפש לצאת מהשפלות והריחוק ונעשה כלי לאלקות למדרי' נעלית ביותר היינו גם לבחי' אורות שלמע' מבחי' הכלים כו'. ועוי"ל ענין ההמשכה מבינה למל', דהנה מל' הו"ע קבעומ"ש וידוע דבקבעומ"ש יש ב' אופנים וכנודע ההפרש בין קבעומ"ש דכל השנה לקבעומ"ש דר"ה, דבכל השנה הוא בבחי' כח נעלם שאין בזה התגלות כו', ועם היות שאין זה בדרך עול והכרח כו' והוא בבחי' ביטול כעבד לפני האדון כו', כי תמיד יש עול ואימת האדון עליו כו', מ"מ אין בזה התגלות הנפש כו', דהעבודה בהתגלות היא בכחות הגלוים דמוח ולב שזהו העבודה התמידית דכל השנה כו', אבל בר"ה הרי העבודה היא קבעומ"ש, דקבעומ"ש דר"ה היא בהתגלו' פנימי ועצמי בנפש בבחי' נתינה ומסירה בכל עצם נפשו שנותן א"ע