קלט

שכלול בעצמותו והב' כמו שהוא בהמשכה והתגלות כו' (והוא בחי' עצם האור כו'), וכמ"ש בסי' שער יוה"כ בענין קדוש ונורא שמך דענין נורא הוא בבחי' התגלות השם כו', וכמו"כ במל' שיש בה כח העצמות שזהו בחי' שמו הכלול בעצמותו יש בה כמו"כ בחי' התגלות השם כו'. וי"ל דהכל הוא מה ששייך להתהוות, דכח העצמות הוא בהעלם והתגלות השם הוא שבא בגילוי להוות כו', והכל הוא שכלול בעצמותו עדיין קודם שבא גם בבחי' רצון להוות כו'. וי"ל דמדרי' הא' היא ע"ד מ"ש בבה"ז בלק ד"ה כי מראש צורים בענין אושיט פסיעה לבר שזהו שרש אותיות הדבור שבמל' דתבונה הנק' מחשבת שכל כו' וע"ש שכ' כי הוי"ו הוא בחי' ז"א כו', והפסיעה לבר דאושיט חוץ לעצמותו שרשו ג"כ מבחי' בינה כו', והיינו רק שמתהווה שרש ומקור למציאות האותיות של הדבור, אך עדיין הוא בבחי' התכללות כו', כי בחי' ז"א שכלול באימא נק' מדות שבשכל כידוע, ובחי' פסיעה לבר מעצמותו הוא בחי' מחשבת שכל כו' עכ"ל. ומדרי' הב' הוא כמו שהמל' הוא בתוך הז"א בחי' כח הגילוי כו' וכמשית"ל פ', ועמ"ש במ"א בד"ה כי

תבואו כו' ושבתה הארץ דמחשבת שכל הגם שיש שם אותיות ה"ה מקושרים עדיין בהתרחבות ההשכלה כו', אבל כשחושב אותיות אדון עולם במיעוט ההשכלה ה"ז בחי' דבור שבמח' כו'. וענין רחם עלינו שזהו בחי' מקיף דיחידה י"ל שזהו בחי' כתר מל' דאיהו כתר עליון כו', והנה כתר מל' י"ל שזהו בחי' אני שבאין דאני הוא בחי' עצמות אוא"ס וכמ"ש אני הוי' דפי' אני הוא עצומ"ה הנושא ע"ע שם העצם דש' הוי', ובחי' מל' הוא בחי' האין המהווה יש דבי"ע, ואני שבאין הוא בחי' אוא"ס שבמל' והו"ע רוממות הטבע. דטבע הוא מל' טבעו בי"ס דהיינו שהאלקות נעלם ונסתר כו', אך רוממות הטבע הוא שהאלקות נראה ונגלה כו', והן הניסים המלובשים בדרכי הטבע שנמשכים מבחי' רוממות הא"ס שלמע' מטבע העולמו', ולכן הנס בעצם הוא למע' מהטבע רק שמלובש בטבע להיות שזהו מבחי' אני שבאין דמל' כו', וז"ע כתר מל' בחי' רוממות הא"ס שבמל' כו'. וידוע דהרחמים הוא מן הרוממות דוקא דמי שהוא מרומם יותר יש בו ענין הרחמים יותר, כי רחמים הוא על השפל, וע"כ נמצא הרחמים במרומם דוקא מפני שהכל שפלים

נגדו ורואה שפלותם, וכמו המלך נמצא בו הרחמים יותר כו', וכמ"ש במ"א באורך. וז"ע רחם עלינו בחי' הרחמים הנמשכים מבחי' רוממות האוא"ס שבמל' כו', וכן ע"י ההתבוננות ברוממות הא"ס שע"י הנסים שהן רוממות הטבע נראה וניכר רוממות הא"ס כו', תפול השפלות בלב האדם ויעורר על עצמו רחמים רבים על מה שהוא רחוק כ"כ, ולפ"ע הרגש הרוממות כך ערך השפלות כו' וז"ע רחם עלינו כו'. ומזה נמשך אור מקיף על נפשו דהיינו אחר שמצד השפלות והריחוק לא יוכל אור האלקי להתגלות בו בבחי' או"פ יבוא עליו בבחי' או"מ כו'. וז"ע אדון עוזנו שע"י התעוררו' רחמים על נפשו נמשך בחי' הרחמים שלמע' שמבחי' רוממות הא"ס שבמל' נמשך על נפש האדם להיות שורה עליו בבחי' או"מ על נפשו כו', וזה"ע אדון עוזנו שהאו"מ הנמשך על נפשו נותן לו כח ועוז לצאת מן השפלות והריחוק וכמשי"ת.

קיצור. וזהו נתב"ס, תחלה היינו בחי' עצמות שהוא תחלת הכל, ומל' מושרשת בעצמות, והוא בחי' שמו הכלול בעצמותו, והוא בחי' היכולת, ויש כח