קלח

במ"א שהחכ' היא בחי' אין ממש ובינה בבחי' יש (עמ"ש בסי' ד"ה מזמור לתודה), ר"ל שהאין דחכ' הוא בחי' האין של היש האמיתי (וכמו בחי' הראי' וכמו עד"מ בחי' ההנחה כו'), ובבינה מאיר האין של היש הנאצל כו' ועמשנת"ל פמ"ב). וכן הוא בכל הע"ס שהן בבחי' עו"ע שהו"ע השתל' הספי' בספי' עצמן כו'. וזהו עד המל' ומן המל' התהוות בי"ע הוא בבחי' יש מאין ממש שהאין מהווה ממש את היש בבחי' התחדשות דבר והוא בבחי' העלם לגמרי מן היש כו', דכח זה לא יש בבחי' החכמה ראשית האצי' (שגם ההתהוות מהחכ' שבדוגמת יש מאין אינו בבחי' יש מאין ממש כו' כנ"ל), כ"א בבחי' הכתר שמהווה את החכ' מאין ליש וכמ"ש והחכ' מאין תמצא כו' (וג"ז רק בחי' יש נאצל כו'), וכח זה יש גם בבחי' מל' להוות יש מאין דבי"ע כו', דבאמת הרי הכח הזה הוא מעצמות א"ס וכמשנת"ל דהוא לבדו בכחו ויכולתו לברוא כו'.

קיצור. וי"ל ה' מדרי' הנ"ל בבחי' מל', דהנה נתב"ס בבחי' מל' יותר מבחכ', דחו"ב הן עו"ע, דהתגלות הבינה הוא ע"י החכ', ונקודת ההשכלה דחכ' מושגת בבינה, שז"ע עו"ע, וההנחה שכלית היא למע' מהשגה ונעלם ממנה, או שבסיבת זה בא להשגה פנימיות יותר, והוא ע"י הרגש ההנחה אם שאינה מושגת, ויש מאין הוא שנעלם האין לגמרי ואינו מורגש כלל, וכן כל הע"ס הן בבחי' עו"ע, אבל מל' מהווה מאין ליש ממש, וכח זה הוא מבחי' הכתר ומבחי' עצמות א"ס.

עד) וזהו נעוץ תחלתן בסופן, פי' תחלה הוא בחי' א"ס קדמון לכל הקדומים שאין לו תחלה ואין לו תכלה, ומה שאנו קוראין אותו תחלה אין זה שהוא בבחי' תחלה וראשית להגילוים והדברים שנתהוו כו', כ"א ע"ש שהוא תחלת הכל, וכמו שנק' סבה הראשונה (ולא שזהו בבחי' סיבה ומסובב כו'), וכמ"ש הרמב"ם דמאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים כו'. וכוונת נעיצת התחלה הוא בסוף דוקא דבבחי' מל' דוקא יש כח העצמות כו', דבחי' המל' מושרשת בעצמות א"ס ב"ה שז"ע מלך יחיד בחי' המל' כמו שכלולה במקורה ושרשה בחי' יחיד כו'. והו"ע המלך הקדוש שקדוש ומובדל בעצם כו', ועז"א אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא דהיינו מלך בלא עם שא"צ לעם כו' (שהכל צריכים אליו והוא אינו צריך להם כו'), והוא בבחי' התנשאות עצמי שמצד עצמו כו'. ובשרש הראשון י"ל שזהו בחי' שמו הכלול בעצמותו דהוא ושמו אחד כו' וכמ"ש השל"ה דהוא שמו ושמו הוא כו'. וי"ל שזהו בחי' היכולת שבעצמות שמיוחד ממש בעצמותו ית', וזהו בחי' המל' הכלולה בעצמותו ית', וכמ"ש בע"ח שער א"א פ"ב דבחי' המל'

שרשה למע' מכל הספי' והיינו ברדל"א, כמו"כ בשרש כל השרשים בחי' המל' דוקא מושרשת בעצמו' א"ס ב"ה (וזהו דר"ה שממשיכים אז מחדש בחי' הרצון למלוכה והרצון לעולמות כו' וכמשנת"ל פע"א, ה"ז נק' יום הזכרון וכמו זכרון ליום ראשון כו', דזכרון שייך על דבר שאינו תופס מקום כו', והיינו לפי שההמשכה היא מבחי' עצמות א"ס שלמע' מכל הגילוים כו', וממשיכים זה ע"י הקבעומ"ש דראש השנה דע"י שנשמות ישראל נותנים עצמן בכל פנימיות נפשם לעצמות א"ס ב"ה ומקבלים עליהם מלכותו ברצון, עי"ז ממשיכים מעצמות להיות רצון למלוכה כו'), ובחי' מל' דאצי' יש בה כח העצמות שז"ע כח ההתהוות שבמל' והו"ע אלקי עולם כו'. ומה שא' ברחמיך הרבים י"ל דהנה ידוע דבבחי' שמו יש ב' אופנים, הא' כמו