קלה

הרצון פשוט והשערה בכח שבאור אין סוף שלפני הצמצום וג' מדרי' בי"ע הכללים שאחר הצמצום.

עב) והנה נגד ה' מדרי' הנ"ל דברוך שאמר אנו אומרים בברכת יוצר אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזינו כו', פי' אלקי עולם הוא מי שאמר והי' העולם בחי' עצמות א"ס בעל הרצון שלמע' מבחי' רצון, ולמעלה מבחי' אור בכלל כו'. דהנה מבואר במ"א דעצמות אין אנו יכולים לכנות בשום שם וכינוי ח"ו, כי כל שם הוא תואר דבר מה שמתאר את הדבר הנק' בהשם ההוא, וא"כ בהכרח שהמתואר הוא באיזה מציאות דבר בעצמו ששייך בו התפיסא וההגדרה באיזה דבר, דמשום זה אפשר לתארו, מה שבעצמות אינו שייך כל זה כו'. וגם שם מאור אינו שייך על העצמות, דשם מאור מורה שהעצם הוא בחי' אור בעצם מציאותו, רק שאינו אור בגילוי שזהו רק הארה לבד כ"א בחי' עצם כו', אבל בעצם מהותו הוא אור כו', ובעצמות אינו שייך לומר כן, דהגם שהאור נמשך ממנו אין העצמות בבחי' מאור כו'. ולכן המשל דאור השמש מהשמש אינו משל מכוון עדיין לאוא"ס, דהרי השמש הוא בבחי' מאור שזהו כל מהותו כו', והעצמות אינו בבחי' מאור כו', ואנו מכנים אותו ית' בשם מאור לפי שאין לנו שם אחר

וכשאנו מדברים בענין האור אנו מכנים עצמותו ית' בשם מאור, אבל באמת אינו שייך בו ית' השם מאור כו' וכמ"ש במ"א באורך. ומה שאנו יכולים לכנות בעצמות הוא רק בשם בורא, דשם זה אינו כינוי ותואר, שאינו מתאר אותו ית' באיזה ענין פרטי כמו מאור וכה"ג, ואדרבה מורה שהוא ית' קדמון האמיתי, וע"כ לו ית' היכולת לברוא מאין ליש כו' ושהוא נמצא בבחי' מציאות בלתי נמצא כו'. וכמו שנת"ל פס"ט בשם האגה"ק דכח ההתהוות הוא בעצמות דוקא משום דמציאותו מעצמותו ע"כ בכחו ויכולתו להוות יש מאין כו', הרי דענין הבריאה וההתהוות מורה על קדמותו ית' שמציאותו מעצמותו כו', ומאחר שמציאותו מעצמותו הרי מציאותו ית' הוא בבלתי מציאות נמצא כו'. ולכן ההתהוות היא ג"כ באופן כזה שנתהווה יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה כמ"ש באגה"ק הנ"ל, וגם שהיש באמת אינו במציאות כלל, כי מציאות היש הוא התחדשות, וכל התחדשות הוא רק כח המחדש אותו ובלעדו לא יש ההתחדשות כלל וכמ"ש במ"א באורך, והרי מציאות היש הוא בדוגמא נמצא בבחי' בלתי מציאות

נמצא (וזה מפלאי תמים דעים כל יכול ית' להוות דבר בדוגמת העצמות), וא"כ הרי ההתהוות מורה על אמיתת עצמותו ית'. וז"ע אלקי עולם שהוא ענין בורא עולם דבשם זה אנו יכולים לכנותו והוא המורה על אמיתת העצמות כו'. ומש"א ברחמיך הרבים י"ל שזהו בחי' האור והגילוי מן העצמות אך זהו בחי' עצמות האור שלמעלה עדיין מבחי' הרצון הפשוט כו', והוא האור כמו שהוא בבחי' א"ס ממש שאינו בו שום שם עדיין כו', וממילא אינו בבחי' מקיף ג"כ, שהרי הרצון הוא בבחי' מקיף עכ"פ לעולמות, משא"כ האור שבבחי' א"ס ממש אינו בבחי' מקיף ג"כ כו', רק הוא מקור כל המקיפים כו' דהמקיפים הן בבחי' התפשטות האור (דשם שייך שם רצון כו' וכמו שנת' לעיל פנ"ז) וה"ה נמשכים מן האור העצמי כו'. והענין הוא דהנה עצמות בעל הרצון אינו גם בבחי' מקור לרצון כו', והאור גם בחי' עצם האור ה"ה בבחי' מקור לרצון עכ"פ כו', וכמ"ש במ"א בענין אתה הוא הוי' לבדיך דהוא קאי