קלב

דא"ק הוא בבחי' הסכם לבד עדיין ולא בבחי' רצון ממש, והיינו דבמדרי' שאחר הצמצום הנה בחי' א"ק הוא רק בבחי' הסכם ואינו מוכרח עדיין להיות התהוות המציאות בפו"מ כו', ולכן מה שנתהווה בבחי' א"ק שהרי כשעלה במח' מיד נתהווה כו', ה"ז לא בבחי' מציאות עדיין וכמ"ש בע"ח דכלים דא"ק הן רק בחי' שרש נשמות דגופות כו'. אבל בבחי' הדבור שזהו בחי' יצי' דכללות נתהווה מיד דהיינו כמ"ש בע"ח שער העקודים דהתחלת הכלים הוא בעקודים כו', ועם היות שהיא רק בבחי' כלי אחד מ"מ הרי זה בחי' כלים כו'. ואח"כ ברוך עושה בראשית הוא בחי' עשי' דכללות דהיינו עולם האצי' שנק' עשי' ע"ש בחי' הכלים דאצי' שהן בבחי' מציאות דבר כו' וכמ"ש במ"א. וזהו עושה בראשית בחי' החכ' שנק' ראשית לפי שהיא ראשית ההשתל' והיא בחי' עשי' לגבי אוא"ס וכמ"ש כולם בחכ' עשית שהחכ' היא בחי' עשי' כו', ופי' עושה בראשית הוא מה שהחכ' היא בחי' עשי', ומה שע"י החכ' הוא עשיית והתהוות העולמות בפו"מ וכמ"ש בראשית ברא בחוכמתא ברא כו', וכתיב בחכ' יבנה בית כו'.

קיצור. והנה בהרצון הנ"ל אינם ניכרים הפרטים גם לא לעצמו כבי', וע"כ שיער בעצמו מה שעתיד להיות והו"ע גליף גליפו. וזהו ברוך הוא, וג"ז אינו בערך שיהי' מזה ההתהוות דלפני הצמצום הרי גם בבחי' ההשערה הי' גילוי אוא"ס הבל"ג, וע"י הצמצום בחי' סילוק האור נתהווה בחי' מחה"ק דא"ק שזהו ג"כ אמירה במח' רק ששייך לפועל, וזהו אומר ועושה, ולהיות שזהו בבחי' הסכם בלבד, הי' אח"ז התגלות הרצון שז"ע גוזר ומקיים והוא בחי' יצי' דכללית, ואח"כ עושה בראשית בחי' עשי' דכללית.

עא) נמצא שיש כאן ה' מדרי' בחי' הרצון הפשוט שז"ע בריש הורמנותא דמלכא שבמדרי' זו לא יש עדיין פרטים כלל גם לא בבחי' גילוי לעצמו כו', ומה שגליף גליפו בטה"ע הוא בבחי' התגלות הפרטים אבל הוא לעצמו עדיין כו', והוא באוא"ס שלפני הצמצום כו', ואח"כ ג' מדרי' לאחר הצמצום והן בחי' בי"ע הכללים כו'. ובד"כ זהו בחי' נר"ן וח"י דבחי' הרצון הפשוט להיות שאין בו מדרי' פרטים גם לעצמו זהו בחי' יחידה כו', ובחי' ההשערה בכח הוא בחי' חי' וכנודע דבחי' חי' הוא שיש לזה שייכות אל הפנימי כו'. וכמו בבחי' כתר דאצי' בפרט בחי' חי' זהו בחי' חיצוניו' הכתר שנקרא ריש ומקור לנאצלים ויש שם התכללות הע"ס וכידוע בענין מאה שנה כו', אך הספי' דשם הן בבחי' חקיקה כו' וכמ"ש בלקו"ת בהביאור דאם בחקותי ובהבי' דזאת חקת התורה. ובחי' בי"ע הן ג' מדרי' נר"נ כו'. ובכ"א מהה' מדרי' אומר ברוך שהוא בחי' ההמשכה, להיות דבחי' העצמות הוא למע' גם מבחי' הרצון הפשוט שהוא בחי' הארה לבד כו' (וכמשנת"ל פס"ט), עז"א ברוך שאמר כו' להיות המשכת האמירה

והרצון הפשוט כו' דהיינו שמבחי' עצמות א"ס ב"ה שקדוש ומובדל לגמרי מגדר עולמות, יהי' המשכת בחי' הרצון הפשוט וההמשכה מההעלם כו'. והענין הוא דהנה תחלת הבריאה הי' מצ"ע מצד כי חפץ חסד הוא ואח"כ באתעדל"ת תליא מלתא, ועז"א ברוך שאמר להיות המשכת הרצון כו'. והגם דהאור והחיות חיצוני של העולמות (שזהו בכלל בחי' יחוד חיצוני דאו"א כו') נמשך מעצמו גם בלי אתעדל"ת וכמ"ש במ"א שזהו הכריתות