קלא

האוא"ס שלפני הצמצום הוא בבחי' גילוי לעצמו לבד כו', וכשמדברים בפרטי המדרי' שבאוא"ס הנה בחי' רצון הנ"ל הוא בעצמותו גופא בחי' האור השייך אל הזולת כו' וכמ"ש במ"א ועמשנת"ל פט"ז, אך בד"כ מה שלפני הצמצום הכל הוא לעצמו עדיין כו', וע"כ בבחי' הרצון הפשוט שאינם ניכרים הפרטים עדיין היינו שאינם ניכרים עדיין גם לעצמו כו'). וזהו ענין ברוך הוא שהוא המשכת ההעלם אל הגילוי והיינו שזה שיש בהעלם בהרצון יבוא לידי גילוי לעצמו כו', והו"ע ההשערה בכח כל מה שעתיד להיות כו'. ועז"א בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו דהחקיקה הו"ע ההשערה כו', וכ"ז באוא"ס שלפה"צ ואינו שייך עדיין שיהי' התהוות העולמות, דגם בחי' ההשערה בכח הכל הוא באוא"ס שאינו בערך ההתהוות עדיין כו' (דגם בבחי' האורות דנת"ל פט"ז ופכ"ז דשרשי האורות שזהו ההשערה להאיר בבחי' מדה וגבול ושזהו שרש בחי' ממכ"ע, מ"מ ה"ז בבחי' סובב לגבי הקו כו' וכמ"ש במ"א, והיינו שזהו בבחי' הבדלה בערך מבחי' הקו כו', וכ"ש דבבחי' הכלים הרי בחי' ההשערה שבאוא"ס שלפני הצמצום היא בבחי' הבדלה

בערך כו', שהרי בכלים ריחוק הערך דהכלים לגבי שרשם ומקורם הוא יותר מבאורות, דבאורות הרי גם האור כמו שהוא בגילוי בבחי' מציאות אור הרי אינו בבחי' מציאות ממש, דכללות האור ה"ה בבחי' אין כו' וכמשנת"ל פי"ד דמה שהאור נעשה בבחי' מציאות ה"ז מ"מ ע"י הכלי כו'. וא"כ ריחוק הערך דהאור לגבי שרשו ומקורו אינו גדול כ"כ כמו בכלים שהן בבחי' מהות ומציאות דבר, ושרשי הכלים שהן אותיות הרשימו שז"ע גליף גליפו כו', הרי אינו בבחי' מציאות דבר כלל וכלל כו', וע"כ נת"ל פ"י די"ל דהכלים לגבי שרשם ומקורם שלפני הצמצום הן באין ערוך לגמרי כו'. וא"כ מובן דבחי' ההשערה בכח אינו בערך ההתהוות כו'. אמנם כאן מדברים בהאוא"ס הבל"ג והיינו אור הא"ס המשער כו', דידוע דקודם הצמצום הי' האוא"ס מאיר בגילוי ממש באותיות הרשימו כו', והאור הא"ס לא מיבעי כמו שהוא בבחי' הרצון הפשוט (טרם ההשערה כבי') שאינו בערך ההתהוות, אלא גם כמו שהוא בבחי' ההשערה אינו בערך ההתהוות כו'). ובכדי שתהי' ההתהוות הי' צ"ל הצמצום באוא"ס שהוא בבחי' סילוק האור כו' (ועמשנת"ל

פכ"ח) (וידוע שע"י סילוק האור נעשה אותיות הרשימו בבחי' מציאות כו' וכמ"ש במ"א). וזהו שאחר ברוך הוא שזהו בחי' ההשערה שלפני הצמצום או' ברוך אומר ועושה שהוא בחי' האמירה השייך לעשי' ופועל ההתהוות, והוא בחי' הרצון ומחה"ק דא"ק, שזהו ג"כ בכללות ההשתל' וכמא' צופה ומביט כו', רק שזהו לאחר הצמצום וע"כ הוא בחי' הרצון השייך לפועל כו'. וזש"א ברוך אומר ועושה דבתחלה אומר שאמר סתם מפני שאינו שייך עדיין לעשי', רק או' שאמר והי' העולם שהוא הרצון להיות דבר נבדל כו' אבל אינו שייך לעשי' עדיין כו', וכאן או' אומר ועושה שיש לזה שייכות לעשי' כו'. אך גם אמירה זו היא בבחי' מח' ורצון עדיין שז"ע אומר ועושה דאמירה היא בלב כו'. אמנם ברוך גוזר ומקיים הוא בחי' הגזירה בדבור להיות קיום הדבר, וכמו עד"מ מלך שגוזר אומר בדבור להיות כך וכך שבודאי יהי' הדבר, משא"כ כשהוא במח' לבד יוכל להיות שלא יבוא עדיין לפועל כו', או שיומשך עוד זמן הרבה כו', אבל כשגוזר בדבור ודאי יהי' הדבר תומ"י כו'. ועד"ז הוא הדוגמא למע' במש"א גוזר ומקיים הוא שבא לידי דבור שזהו בחי' יצי' דכללות שהוא בחי' ההתגלות מא"ק כו'. וי"ל ע"פ משנת"ל פס"ה וס"ו דמחה"ק