קכג

רק מחשבה, כי הוא בעצמותו עדיין מובדל מהדבר, לא כמו הרצון שהוא התגלות והמשכה להדבר שרוצה, ומ"מ הוא ירידה מעצמותו ממש, וע"כ הוא בבחי' ממוצע בין עצם הנפש ורצון הגלוי.

סו) והדוגמא מזה יובן למע' דבחי' מחה"ק דא"ק, שהוא כדוגמת ההסכמה וההחלטה בדעת האדם לרצות באיזה דבר, שהוא בעצמותו עדיין ולא נעשה בו עדיין הטי' והמשכה כו', וכן בחי' מחה"ק דא"ק הוא שעלה לפניו ית' שיהי' התהוות כל הנמצאים דבי"ע מרכ"ד כו'. ונעשה ע"ז בחי' ההסכם כבי' שיהי' כן ואינו בבחי' ההמשכה והטי' עדיין לאותן הצמצומים דאבי"ע, אלא הוא עדיין בבחי' הסכם בעצמותו כו', והו"ע הגילוי לעצמו לבד ולא בבחי' המשכה עדיין כו'. וה"ז ג"כ בבחי' ירידה והתגלו' לגבי העצמו' כמו שהוא קודם ההסכמה הנ"ל שאינו בבחי' התגלות כלל, וההסכמה ה"ה התגלות עכ"פ רק שהוא בעצמותו עדיין ואינו בבחי' המשכה כו'. ומבחי' ההסכם דמחה"ק דא"ק נמשך הרצון שהוא בחי' כתר דאצי', וכידוע דממל' דא"ק נעשה כתר לאצי' כו', והוא בחי' ההמשכה וההטי' להיות התהוות הע"ס דאצי' וכללות העולם דאצי', שהתהוותם הוא ע"י הרצון וכמשנת"ל פנ"ח שהרצון גורם פתיחת המקור להיות התגלות האורות, וכמו הלומד במקום שלבו חפץ כו', שע"י הרצון שהוא הטיית והמשכת הנפש נמשך

הגילוי כו' (והנה כאשר עושה איזה דבר ע"י ההסכם בלבד וכמו כאשר הוסכם והוחלט אצלו ללמוד תורה, והוא לומד בכח ההסכם הזה שלא בא לכלל רצון עדיין ה"ז בדרך קבלת עול, ויכול להיות שבזה לא יהי' עדיין גילוי האור להשכיל ולהתחכם כו', רק כאשר ההסכם הוא בתוקף כדבעי ה"ה מקשר עצמו אל הענין ביתר שאת ועי"ז בא התגלות הרצון וגם ההשכל' להשכיל ולהתחכם כו'. ולפ"ז י"ל שע"י ההסכם נמשך בחי' הדעת הנעלם והוא ההתקשרות עצמי שמכריח את הרצון וגם את מקור השכל לבוא לידי גילוי כו', ועמ"ש בד"ה וככה הגדול פע"ו ומ"ש במ"א בד"ה וירד העיט כו'. אמנם הרצון הוא שרוצה בהתגלות ונמשכה נפשו לזה ועי"ז יהיו ממילא הגילוים כו'). וזהו רצון אותיות צנור שהוא בחי' המשכה כו', והו"ע נוצר חסד שהוא בחי' חסד שבכתר היינו חסד שברצון שרוצה שיהי' המשכת החסד כו', ולכן הוא מקור לבחי' ועושה חסד שהוא בחי' החסד שבס' השתל' כו', וכמ"ש בתו"א ד"ה מראיהם ומעשיהם, ונוצר אותיו' צנור ואותיו' רצון והוא בחי' ההטי' וההמשכה כו'. וזהו"ע בחי' הכתר שאחר בחי' ההסכמה וההחלטה

שזהו הכל עדיין כמו שהוא בעצמותו עדיין שאינו בבחי' המשכה והתגלות כו', נמשך אח"כ בחי' הכתר שהוא בחי' ההמשכה והתגלות להיות התהוות אצי' והתהוות בי"ע כו' (ולפ"ז י"ל שזהו בחי' קדש וקדוש, דקדש הוא כמו שהוא לעצמו עדיין וקדוש בוא"ו הוא המשכת הארה מקדש שהוא ג"כ קדוש ומובדל, ומ"מ הוא בבחי' גילוי לדבר הזולת כו', ובד"כ הוא בחי' הגילוי לעצמו והגילוי לזולתו כו'. וזהו דא"ק הוא בחי' אדם דברי' דכללות וכתר בחי' אדם דיצי' דכללות, שזהו עד"מ בחי' מח' ודיבור כו', וכידוע דברי' ויצי' הן עד"מ מח' ודבור, שההפרש ביניהם הוא דמח' היא הגילוי לעצמו ודבור הוא הגילוי אל הזולת שעי"ז יהי' העשי' כו'. כמו"כ בחי' מחה"ק דא"ק היא בבחי' גילוי לעצמו עדיין, ובחי' כתר דאצי' הוא בחי' דיבור שזהו הגילוי לצורך האצי' בחי' עשי' דכללות כו'. ובפרטיות העולמו' הנה אצי' הוא בחי' מח' כו' וכמ"ש בע"ח, אמנם