קכב

הנפש רצונות מוחלטי' מצד העצם שלא נתעורר בהם ויכול להיות שלא יתעורר בהם לעולם, והן מוחלטים בהעצם מצד העצם כו' וכמ"ש במ"א. אבל הרצון המוחלט המבו' כאן הוא שבא לאחר שכבר נתעורר בהדבר והי' אצלו שקלא וטריא אם ראוי לרצות א"ל והוחלט אצלו שראוי לרצות כו', אך הוא בבחי' הסכם והחלט בלבד לא בבחי' רצון ממש כו', ויוכל לימשך כמה שנים עד שיתעורר ברצון ותשוקה ממש כו'. ומ"מ במשך הזמן יבוא הרצון וגם הפועל מפני שכבר נתעורר בהדבר והוחלט אצלו שראוי לרצון ע"כ יבוא הרצון כו', רק שיכול להיות נמשך משך זמן כו'. והסכם זה נק' מחשבה ולא רצון ממש, דרצון אותיות צנור וכמו הצנור שהוא המשכה כך הוא ענין הרצון שנמשך נפשו לאיזה דבר, והיינו שזהו בהתפעלו' שנתפעל בנפשו בהדבר ההוא כו', אבל ההסכם אינו רצון בהתפעלות עדיין כ"א מח' והוא שהוסכם והוחלט במחשבתו להיות רוצה כו', והוא בעומק בנפש שמובדל בערך מהדבר להיות מתפעל מזה כו'. והיינו שהרצון הגלוי הוא במדרי' בנפש שבבחי' קירוב אל הפועל ובבחי' שייכות אליו וע"כ הוא בבחי' התפעלות כו',

אבל ההסכם והרצון הנעלם הוא במדרי' כזו שהוא בבחי' הבדלה עדיין כו'. וע"ד שבמוחין ומדות שעפ"י טו"ד שכאשר רואה איזה דבר האהוב ומבין בשכלו שהדבר טוב לו ה"ה מתפעל באהבה אל הדבר, והנה אנו רואין שלפעמים גם אם מבין שהדבר טוב לו ומ"מ אינו מתפעל באהבה, והיינו מפני שהוא בבחי' ריחוק והבדלה מהדבר כו' (ושם הוא מצד העדר ההתקשרות כו' וכמ"ש במ"א, מ"מ איך שיהי' ה"ה בבחי' הבדלה ומשו"ז אינו מתפעל בהדבר כו'). ועד"ז הוא ברצון הנעלם שהוא במדרי' גבוה בנפש שהוא בבחי' הבדלה מהפועל, וע"כ הגם שנתעורר בהדבר והוחלט אצלו אינו מתפעל בזה להיות לו רצון ממש רק שראוי לרצות כו'. ולכן הרצון זה נק' מח' ע"ד מח' קרה שאינו בהתפעלות כו', וכמו"כ הרצון הזה הוא רק הסכם והחלט במח' כו'. ונמצא ההפרש בין הסכם לרצון הוא, שהרצון הוא המשכת הנפש מהיותה עומדת בעצמותה שהיתה מופשטת משום דבר, להיות נמשכת למהות ודבר זולתה כשהוא רוצה בה כו', משא"כ בההסכם שהנפש מסכמת שראוי לרצות בדבר פלוני עדיין אין מהותה נמשכת לאותו דבר כלל, רק שהוא בבחי' הסכמה

בעצמותה להיות מקור ושרש לרצון אח"כ במשך הזמן כו'. אמנם עכ"ז ג"ז הוא בחי' ירידה לגבי עצמות הנפש טרם שנעשה בה הסכם הזה, שהיתה בעצמותה ממש ומופשטת ומושללת משום דבר זולתה ולא הי' אפי' מקור להמשכה והטי' לאיזה דבר זולתה, משא"כ בחי' ההסכם הוא הורדת המהות להיות מתחבר לזולתה, אלא שאינו כירידת המהות שע"י הרצון שהוא הטי' והמשכה ממש לאותה הדבר, משא"כ בההסכם שאינה נמשך עדיין לרצות רק שהוא בחי' הסכם בעצמותה שתימשך אח"כ לרצות כו', והוא בבחי' ממוצע בין עצם הנפש לרצון הגלוי כו'. דהנה נת"ל פמ"ט דהרצון אינו כח בפ"ע רק שהוא הטיית והמשכת הנפש כו', והרי הנפש עצמה מובדלת ומושללת לגמרי מכל דבר, ובכדי שיהי' רצון הגלוי בבחי' המשכה לאיזה דבר זהו ע"י אמצעות ההסכם הנ"ל שהוא בעצמותו עדיין רק בבחי' הורדת המהות לבד ה"ז בבחי' ממוצע להיות הרצון הגלוי כו'.

קיצור. וקודם לרצון הגלוי הוא ההסכם, שנתעורר בהדבר והוסכם שצריך לרצות, אבל לא יש עדיין הטי' בהתפעלות, רק שעי"ז יבוא לידי רצון, ולכן נק'