קכא

השאגה שהו"ע תוקף ההתפעלות שבא מתוקף הרצון בענין נעלה ביותר כו'. וכמו שאוג ישאג על נוהו וכמו שארז"ל ג' משמורות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר הקב"ה יושב ושואג כארי, אוי לי שהחרבתי את ביתי והגליתי את בניי בין האומות כו', שהיא השאגה על העדר גילוי האלקות כו', דבזמן ביהמ"ק הי' גילוי אוא"ס ממש למטה והגילוי הוא בנש"י כו', וע"ז היא השאגה על העדר הגילוי כו', מפני שלמע' יש רצון גדול כבי' שיהי' גילוי אלקות למטה, וכמא' נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים כו', וע"כ על העדר הגילוי וכ"ש בגילוי נעלה כזה הוא השאגה כו'. והרצון הזה הוא הרצון בגילוים כו', וכמו"כ הרצון בתומ"צ הוא ג"כ הרצון בגילוי אלקות כו', משא"כ הרצון והאהבה דהקב"ה בנש"י בעצם אין זה מצד הגילוים כ"א מצד העצם, ולכן כתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים כו', אפי' בזמן הריחוק כו', דבין כך ובין כך בניי הם כו' ולהחליפם באומה אחרת א"א כו', דאיך שהוא ח"ו א"א להחליפם כו', והיינו בחי' רצון עצמי ממש כו'. ובדוגמא כזאת הוא בנש"י בהתגלות עצמות

הנשמה ברצון עצמי לעצמות א"ס ב"ה בלי שום כוונה ובלי שום מבוקש כלל כו'. דהנה יש רצון שהוא בתוקף ההתפעלות והוא הרצון בגילוי אלקות, וכמו כאיל תערוג על אפיקי מים שהוא בחי' הצעקה על העדר הגילוי אלקות כו', וכמו צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ צי' ועיף בלי מים שלא יש גילוי אלקות כו', והוא הרצון בהגילוים כו', וכמו"כ הרצון דמי לי בשמים כו' שאינו רוצה בהגילוים כו', הרי מ"מ יש בזה מבוקש אם שהמבוקש הוא שרוצה בהמשכ' העצמית, או שרוצה להתכלל כו', הרי כ"ז הוא איזה מבוקש כו'. אבל אמיתת רצון העצמי הוא מה שעצם הנשמה תתעורר בבחי' עצמות אלקות בלי שום מבוקש כלל ובלי שום חשבון לנפשו כו', שזהו רק מפני שהיא מושרשת בעצמות ע"כ בהתגלות עצם הנשמה ה"ה כשלהבת העולה מאליה שנמשכת (זיא ציהט זעך) לאלקות בבחי' רצון עצמי כו'. אמנם הכוונה כאן הוא בהרצון שיש בו כוונה פנימית והוא ג"כ למע' מהטעם כו', והו"ע הרצון בהתהוות העולמות דארז"ל ע"פ שוקיו עמודי שש שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו כו', והכוונה פנימית בזה הוא משום שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים כו', והרי גם ע"ז אין טעם והשגה כלל רק מפני שכך הוא רצונו ית' כו').

קיצור. עוד יובן ענין הנ"ל כי יש ב' מיני רצון, הא' רצון גלוי בהטי' לאיזה דבר, ויש בזה כוונה פנימיות (ואגב יבאר ענין רצון עצמי מצד העצם כמו הרצון בנש"י מצ"ע, וכן רצון נש"י באלקות בלי שום מבוקש, ויש רצון בגילוים מצד הגילוי עצמו וכמו הרצון בביהמק"ד ובתומ"צ, ורצון הנשמה בגילוי אלקות, והמבואר כאן הוא רצון שיש בו טעם פנימי) רק שהוא למעלה מהטעם, וזהו בחי' רצון ממש.

סה) אך יש עוד בחי' רצון לפני רצון זה (ונק' רצון הנעלם או כח הרצון), והוא שאינו נמשך נפשו עדיין לאותו הדבר בבחי' הטי' והמשכה ממש להשתוקק אליה, כ"א שהוחלט והוסכם אצל עצמותו שראוי ונכון להיות רוצה בדבר ההוא שיבוא לידי מעשה, אבל אין כאן עדיין רצון והמשכה ממש שמשתוקק בזה רק הסכם בלבד שראוי לרצות כו'. והסכם והחלט זה הוא לאחר שנתעורר בהדבר, ואין זה ענין רצון המוחלט המבו' במ"א שהוא בלי התעוררות כלל, והוא מה שיש בעצם