קטו

עצמו ומהותו לאלקות והוא בגילוי בנפשו כו', דקבעומ"ש דכל השנה אינו בגילוי בנפש וקבעומ"ש דר"ה הוא בגילוי בנפשו, אבל אין זה בבחי' יציאה מגדר כלים כו', ומ"מ הרי הקבעומ"ש דר"ה הקבלה היא ברצון חזק בנפש כו'. וידוע ג"כ דבעבודת עבד יש בזה תענוג מה שמשלים רצון האדון כו', וזהו"ע שמחה של מצוה דבקיום המצוה בפו"מ צ"ל בזה שמחה, וכמ"ש תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה ובטוב לבב כו', ועם היות דעבודה בשמחה היא בכוונת המצות מפני שבאופן עבודה זו הוא יודע ומרגיש שעושה איזה דבר וגם ממשיך בזה גילוים בעולם וגילוים בנפשו דמשו"ז הוא השמחה כו', משא"כ בקבעומ"ש אין בו ההרגש שעושה איזה דבר בעבודתו, וגם אין כוונתו בזה להמשיך גילוים בעולם וכ"ש להמשיך גילוים בנפשו רק לעשות רצה"ע לבד כו', מ"מ יש בזה שמחה מזה שמשלים את הרצה"ע כו'. וכמו עד"מ אדם פשוט כשמשלים רצון דאדם גדול ה"ה בשמחה גדולה מזה, וכמו"כ הוא השמחה בקיום המצות מה שמשלים את רצה"ע כו'. ולמע' מזה הוא שמתענג בהתענוג שיהי' להאדון כו', והיינו שמתענג בהתענוג שלמע' דנח"ר לפני

שאמרתי ונעשה רצוני כו', דהתענוג שלמע' זהו תענוג שלו כו' וכמ"ש במ"א ועמשית"ל פקע"ד, הרי דבקבעומ"ש יש בזה רצון ותענוג כו', ומה שנק' קבלת עול אין זה שהוא רק בדרך עול והכרח כ"א מה שזהו בדרך נתינה ומסירה (איבער גיגעבינקייט) לא ע"פ טעם ודעת כ"א מה שמוסר א"ע להיות עבד כו', דענין הנתינה והמסירה (דיא זאך פון איבער גיגעבינקייט) יש ג"כ במשפיע ומקבל או באוהב ונאהב, שהמקבל או האוהב מוסר עצמו אל המשפיע או הנאהב, אך זהו ע"פ טו"ד דהמקבל מפני שמקבל השפעה מהמשפיע כמו השפעת השכל וכה"ג וההשפעה טוב לו, הרי נעשה הקירוב באופן כזה שמוסר עצמו אליו כו', וכמו"כ באוהב ונאהב שזהו מצד ידיעתו בהעילוי שלו ה"ה מתקרב אליו ומוסר עצמו כו'. משא"כ ענין העבדות הוא שלא מצד הידיעה בעילוי האדון ולא מצד ההשפעה שמקבל ממנו כו' (שהרי עבדא בהפקירא ניחא לי', שכן הוא גם ברוחניו' שלא טיב ההשפעה הוא שפועל עליו כו'), כ"א הוא נתון ומסור ונתון אליו רק משום העבדות שקיבל עליו להיות לו עבד כו', וזהו שנק' קבלת עול לשלול שאין זה מצד הטו"ד רק

משום עול העבדות שקיבל על עצמו כו'. אבל באמת יש בזה רצון ותענוג כו' (רק שג"ז אינו בהגילוים כ"א בהעצם כו' כנ"ל), רק דענין קבעומ"ש הוא שלא יהי' מניעה ועיכובים כלל אפי' בהדברים שלא יש לו רצון בהם והם היפך רצונו, אך זהו מדרי' תחתונה בעבדות והו"ע עבד כנעני שאין לו שום רצון ועושה רק מצד עול האדון שעליו כו', אבל אמיתית ענין קבעומ"ש הוא שיש לו רצון ותענוג בעבודתו רק שאין זה לצורך עצמו כו' כנ"ל. וכח זה הוא בנש"י מפני שמושרשים בבחי' א"ק כו', דהנה א"ק נק' רעוא דכל רעוין בחי' רצון לרצון כו', ומשם נמשך בנש"י כח זה בבחי' ביטול הרצון לרצות כל מה שהוא רצונו ית' כו'. וז"ע ויכתוב משה מוצאיהם למסעיהם, דמוצאיהם הוא מל' וכמוצא מים כו', והוא מקור נש"י כמו שמושרשים בא"ק כו', ומשה שהוא שושבינא דמלכא המשיך בנש"י משרשם ומקורם כמו שהן בעצמות אוא"ס ב"ה בחי' פנימיות א"ק כו', ועמ"ש בלק"ת ע"פ זה, ושם דההמשכה היא למסעיהם שיוכלו להתעלות מלמטלמ"ע בבחי' בכל מאדך כו'. וי"ל דהכח נעלם להיות קבעומ"ש הנ"ל יש בעצם בנש"י (וי"ל

שזהו מירושה מהאבות וכענין האהבה מוסתרת שיש בכאו"א בירושה לנו מאבותינו כו', ועמ"ש בסש"ב פי"ח וי"ט), ומה