קי

בעצמו להיות ע"ס כו', מ"מ אין האוא"ס נתפס בהם שיהי' בבחי' התחלקות בערכו ית' כו'. וזה"ע שהרצון עם היותו תופס בכל הכחות ומנהיגם כו', מ"מ הם אינם תופסים בו כו', והיינו שאינו נתפס בהם להיות בו שינוי עי"ז שהוא בעצם למע' מהתחלקות שלהם כו', וכמו"כ יובן דעם היות שעלה ברצונו כללות ההשתל' מ"מ אין הרצון נתפס בזה כלל וכולל כולם בהשוואה לגמרי כו'. והענין הוא דהנה נת"ל דאור הוא שההמשכות והגילוים הכל הוא בבחי' אור, והיינו דלבד שההמשכות דאו"מ גופא (וכמו המקיפים הפרטים) הן המשכות שבבחי' אור, הנה גם מה שנמשך ממנו בחי' האו"פ (ובשרשו הוא בבחי' ההשערה ששיער בעצמו להאיר במדה וגבול כו'), דאור זה עצמו הוא בבחי' שפע עד"מ, המשכתו מהאו"מ היינו מאור הא"ס, הוא בבחי' אור כו'. וכמו הרצון שפועל בכל הכחות לא בבחי' תפיסה בהם, כמו"כ האוא"ס הגם שהאו"פ התהוותו ואצילותו הוא מהאו"מ כנ"ל פנ"ח, מ"מ ה"ז בבחי' אור שאינו נתפס בהם כו', ועמשנת"ל פכ"ז דהשערה הנ"ל הוא בחי' אחרונה שבאוא"ס וא"כ הכל הוא בבחי' אור כו'). וכמו"כ אחר שנתהוו

העולמו' הנה האוא"ס סובב ומקיף אותם כו'. והוא בחי' העיגול הגדול שלפני הקו שסובב ומקיף כללות ההשתל' מרכ"ד עד סוכ"ד בהשוואה ממש כו', ועז"נ מעונה אלקי קדם ומתחת זרועות עולם ואי' במד"ר הקב"ה מעונו של עולם כו', והו"ע הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו כו', וזהו ומתחת זרועות עולם שמקיף את כולם כו'. וכ"ה גם בבחי' א"ק, שזהו בחי' טה"ת שאחר הצמצום, בחי' מחה"ק ורצון הקדום על כללות ההשתל' שג"כ סובב ומקיף כולם בהשוואה כו', וכידוע שכל מה שנתהווה בעולמות הכל כלול במחה"ק דא"ק והם שם בהשוואה, וכמא' צופה ומביט עד סוכ"ד כו' וכולם נסקרי' בסקירה אחת כו' וכמ"ש במ"א. וכן גם אחר שנתהוו ה"ה מקיף את כולם, וכידוע דעיגולי א"ק מגיעים עד תחתית העשי' כו'. וכ"ז הן בחי' מקיפים כללים לכללות העולמות, דטה"ע בחי' מקיף הכללי שלפני הצמצום, וטה"ת בחי' מקיף כללי שאחר הצמצום כו', וכמו"כ יש מקיפים פרטים לכל עולם בפרט כו' וכמשי"ת.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש כי תצא למלחמה על אויביך דהיינו המלחמה עם הנה"ב, דמלחמה זו שייכה בכחות פנימים היינו בכחות הגילוים שבנפש כו'. וכמו למעלה הרי ידוע דאחיזת החיצונים יכול להיות באור פנימי, לפי שבא בבחי' התלבשות שזהו ע"י צמצום ומיעוט האור ממדרי' למדרי' עד שבמדרי' התחתונות מתמעט האור ביותר, וע"כ יכול להיות שם אחיזה ושם שייך מלחמה כו', אבל בהאו"מ אינו יכול להיות אחיזת החיצונים, אדרבה האו"מ מסמא עיני החיצונים כו'. וכמו"כ הוא בנפש דבאורות מקיפי' דנפש דהיינו בהעבודה שלמע' מטו"ד אינו שייך מלחמה כלל, ובהתגלות בחי' רצון פשוט מתבטלים כל החיצונים כו' (וזהו דביו"כ אין שליטה להיצה"ר מפני שאז מאיר מלמע' גילוי בחי' עצמות אוא"ס, וכמו"כ בנפש מאיר בגילוי עצמות הנפש כו', ע"כ אין אז שליטה להיצה"ר כו'), רק בכחות הגילוים שהן ע"פ טו"ד שם שייך אחיזה כו'. אך ע"ז היא העבודה שע"פ טו"ד לעשות הבירור בנה"ב, והיינו העבודה דתפלה בהתבוננות באלקות בענינים שהן בהשגה דוקא ובכאו"א לפי ערך השגתו, ותכלית הכוונה שגם השכל הטבעי יבין וישיג את הענין האלקי והטוב והעילוי באלקות שעי"ז יתעורר גם באהבה