קה

וכמשנת"ל פנ"ה, דמצד אור וחיות הנפש אין חילוק בין גוף גס לגוף דק דכשם שבגוף א' אין חילוק בין איברים הגסים לאיברים הדקים כמו"כ אין חילוק בין גוף גס לגוף דק כו', הרי שהפעולה היא שלא בבחי' התלבשות ותפיסא כו'. והנה עיקר ההפרש בין אור לשפע היינו בין אור פנימי לאור מקיף, דאור פנימי המשכתו מן העצמות הוא בבחי' מהות מציאות דבר והאו"מ המשכתו הוא בבחי' אין כו', והיינו דתחלת אופן ההמשכה וההתגלות שלהם מן העצמות הנה האו"פ נמצא מן העצמות בבחי' מציאות דבר והאו"מ נמצא מן העצמות בבחי' אין כו'. וזהו ג"כ מה שזה בא לפעול וזה אינו בא לפעול, דהאור פנימי מפני שכללות ענינו הוא לפעול ולהאיר את העולמות, ע"כ תחלת מציאותו הוא שנמצא בבחי' מציאות דבר כו', דכל פעולה שייך כשהוא במציאות דבר דוקא כו', והאו"מ הוא נמצא בבחי' אין לפי שאין ענינו לפעול כ"א הוא בבחי' גילוי מן העצם כו'. וזהו המובן מהמשל דאור ושפע, דשפע הוא בדבר שהוא בבחי' מהות ומציאות, וע"כ ההמשכה והגילוי מאתו אינו רק בבחי' אור, כ"א שנמשך מהות דבר מה, רק שהוא

בחי' חיצוניותו בלבד. ונק' ג"כ הארה, מפני שהחיצוניות היא רק הארה לבד מהפנימיות, והיינו שהפנימיות היא עצמית והחיצוניות אינה עצמית, ומ"מ הוא ממהות הפנימיות כו', וכמו פנימיות השכל שהוא לעצמו וחיצוניות השכל השייך אל המקבל (וכמו"כ עצמיות המוחין והמוחין השייכים אל המדות שנת"ל פנ"ה), שזה עצמי וזה אינו עצמי, ומ"מ הרי החיצוניות הוא מהפנימיות כו' (וכ"ז הוא בדבר שבכללותו הוא בחי' הארה לבד, כי במה שהוא עצמי ממש, הנה גם מקצת מן העצם הוא עצם ממש כו'). ועמ"ש בהבי' דוישובו בענין בצלמנו כדמותנו שזהו עד"מ צלם האדם שעושין ממתכת או עץ ומציירים בו גם החיות, דחתוך האברים הוא כמו אברי האדם, אבל החיות הוא רק דמות בלבד כו', ויעו"ש בהנמשל, ועמשית"ל פ' (ולפ"ז יובן דמה שאצי' הוא הארת הקו ה"ז ממהות עצמיות הקו שלמעלה מאצי', רק שהוא בחי' חיצוניות כו', ומ"מ ה"ה בחי' מציאות לבד כמשנת"ל פל"ח להיותו בחי' הארה חיצוניות כו' וכנ"ל. וכ' הפרדס דלמטה ידיעת המציאות אינו אפי' זיו מהעצמות ולמעלה המציאות הוא זיו מהעצמות כו' והיינו

מהות גילוי כו', ואפשר דהכלים דא"ק הן בבחי' אור כו'). ולכן פעולת השפע (שזהו ע"י ההמשכה וההתפשטות כו') הוא בבחי' התלבשות ותפיסא וגורם שינוי והתפעלות בהפועל כו', אבל אור הוא שאינו מהות דבר מה, וההמשכה והגילוי הכל הוא בבחי' אור כו' (ועמ"ש לקמן פנ"ט), וע"כ הפעולה היא לא בבחי' התלבשות ותפיסא, ואינו עושה שום שינוי והתפעלות כו'. וה"ז ע"ד הידוע בב' בחי' אין האין של היש האמיתי והאין של היש הנברא שזהו האין דד"ע והאין דד"ת. דהאין דד"ת אינו בבחי' אין ממש (אז עס איז ניט פראהן קיין זאך כלל), שהרי הוא מקור ליש וא"א לומר שהוא בבחי' אין ממש כו', ונק' אין רק בשם המושאל כו'. והאין דד"ע הוא בבחי' אין ממש שהוא הארה והוא כלא ממש כו'. ועד"ז הוא בבחי' או"פ ואו"מ דהאו"פ הוא לפעול ה"ה בבחי' מציאות דבר בעצם כו', והאו"מ הוא רק בבחי' גילוי מן העצם ה"ה בבחי' אין בעצם כו', וזהו בעצם מציאותם מן העצמות, אך בהתפשטות שלהם גם האו"מ ה"ה פועל דבר כו', רק שהפעולה דהאו"מ אינו דומה כלל להפעולה דאו"פ שאינו בבחי' תפיסא והתלבשות

כו'. והענין הוא דהנה בכל דבר יש עצמות והתפשטות דגם באור הא"ס יש בחי' העצמות דאוא"ס ובחי' ההתפשטות שלו, דהעצמות הוא רק בבחי' גילוי מן