קב

בא בבחי' התלבשות בכלים, ובהתלבשותו בתוך הכלי ה"ה נעשה בבחי' מהות ומציאות דבר כו'. וההמשכה היא בס' והדרגה ובבחי' התחלקות דמעלה ומטה בריבוי ומיעוט ושמחולקי' בעצם מהותם ומדרי' כו', והיינו מפני שכללות האור הוא רק להאיר את העולמות ובא בבחי' התלבשו' כו'. אבל האור שבבחי' א"ס הוא שבא מן העצמות לא בשביל להאיר את העולמות, כ"א בבחי' גילוי העצם, שהוא בבחי' אין בעצם לא בבחי' מהות ומציאות דבר כלל כו', וה"ה בבחי' א"ס ובבחי' פשיטות ממש ואינו בא בבחי' התלבשות כלל כו', דכשם שהעצמות אינו בגדר התלבשות כמו"כ הגילוי מן העצמות אינו בא בהתלבשות כו'. והגם שהוא רק גילוי העצם ולא העצם (שאין בו מן העצם כו'), ה"ה כמו העצם דכשם שהעצם הוא בבחי' א"ס ובבחי' פשיטות, כמו"כ האור הוא בבחי' א"ס ובבחי' פשיטות כו', דבאמת מצד הפשיטות שבהאור אינו שייך בו שום שם רק א"ס, אמנם כשנכנה אותו בשם (והיינו כמו שבא בגילוי כו' וכמשי"ת) א"א לכנותו רק בשם רצון, לפי שהרצון הוא שבא בבחי' גילוי מן העצם כו' וכמשנת"ל פמ"ט.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש שופטים ושוטרים תתן לך. דהנה הפרד"ס כ' שהע"ס דאצי' נק' משפט מצד הבינה. והענין דהנה המשפט הוא מה ששופט אם באופן כך או באופן כך, וברוחניות ענין המשפט הוא ההשערה בהאור באיזה אופן יומשך בהמקבלים אם באופן כך או כך כו', וגם בהכנת המקבל אם הוא ראוי לההשפעה ובאופן הראוי שלו כו'. דכ"ז שייך רק בהאו"פ שבא בבחי' התלבשות אור בכלי ע"כ שייך בזה המשפט כו', ומש"כ שזהו מצד הבינה, זהו כמשנת"ל דעיקר התחלת ההשתל' הוא מהבינה כו'. אמנם מש"כ במד"ר שהוא אוהב את הקטן יותר מכולם הוא שכאן הכוונה להמשיך בחי' עצמות אוא"ס היינו האור שבבחי' א"ס ובבחי' בל"ג כו', דבכדי להמשיך בחי' עצמות אוא"ס זהו דוקא ע"י העדר הכלים דהעדר הכלי זהו כלי לעצמות אוא"ס כו', והו"ע הביטול שלמע' מטו"ד שזהו אמיתת ענין הביטול כו'. דהנה הביטול שע"פ טו"ד אינו ביטול אמיתי שהרי השכל מחייב כן (וממילא הוא בבחי' מציאות בביטולו כו'), וגם דענין הביטול הוא בשביל שעי"ז נעשה כלי לגילוי אור כו', שג"ז השכל מחייב שצריכים להיות כלי

כו', וגם יש בזה הגבלה לפי אופן השכל שמחייב ומביא את הביטול, ולפי אופן שרוצה להיות כלי לפי אופן כזה הוא הביטול שלו כו', דמשום כ"ז אינו ביטול אמיתי כו'. ואמיתית הביטול הוא בהביטול דהנחת עצמותו שאינו ע"פ טו"ד ואינו בבחי' הגבלה כו'. והו"ע ביטול הקטן לגבי הגדול שמתבטל בכל עצמותו (ער פארלירט זעך), דמשפיע ומקבל הרי המקבל בטל אל המשפיע ועי"ז הוא כלי לקבל כו', אך הוא עפ"י טו"ד בכדי להיות כלי כו'. משא"כ הביטול דקטן לגבי הגדול אינו ע"פ טו"ד, והביטול הוא בכל עצמותו כו' (והיינו לפני גדול שמובדל בערך כו'). וז"ש במד"ר שהי' אוהב את הקטן היינו בחי' ביטול הנ"ל, והוא מה שהגדול עושה א"ע לקטן, דקטן אין לו דעת, והגדול בדעת בבחי' מוחין ומדות שעושה א"ע לקטן, היינו שמניח א"ע בבחי' הנחת עצמותו ה"ז ביטול שלמע' מטו"ד כו'. וז"ע קבעומ"ש דר"ה, דהנה ענין קבעומ"ש בדרך כלל הוא שאינו ע"פ טו"ד, וכידוע ההפרש ביטול דאוהב אל הנאהב לביטול העבד לאדונו, דבאוהב ונאהב הוא מפני שיודע העילוי שלו ומפני שמקבל ממנו, וע"כ הביטול הוא לפי אופן הידיעה וההשגה שלו, ולפי אופן כזה נעשה כלי לקבל