צז

לזרוק והיינו שתהי' הזריקה מכוונת, וכן במלאכת הציור עד"מ יש התלבשות השכל, הרי אינו דומה התלבשות השכל שבציור לההתלבשות שבזריקה, דלהיות שזהו כח היותר תחתון שבתנועה לא יש בזה התגלות השכל כ"כ ואינו בהרגש פנימי בכח התנועה, וע"כ כשמרגיל א"ע בזריקה אינו צריך לכוין איך לזרוק, ובאמת גם אז יש בזה התלבשות השכל רק שהוא בהעלם בתכלית, ובמלאכת הציור יש בזה התלבשות והתגלות השכל יותר ובבחי' הרגש פנימי יותר, ובכל פעם ופעם צ"ל בזה התלבשות השכל כו'. והדוגמא למע' כדאי' בס' הבהיר נטל צרורות וזרקן ומהם נעשה הארץ, וידוע שזהו בחי' כח הגבול שבא"ס שבא בבחי' התלבשות בעולמות רק שהוא בהעלם כו', ובגמ' דחגיגה אי' בעשרה דברים ברא הקב"ה את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת בכח ובגערה כו', דהעשרה דברים כולם הוא שבאים בבחי' התלבשות כו'. ויש בזה חילוקי מדרי' בנבראים דעם היות דכללות ההתהוות היא מעשרה דברים הנ"ל, מ"מ יש נבראים שעיקרם הוא מבחי' חב"ד, ויש שעיקרם הוא מבחי' המדות שז"ע בכח ובגערה כו', ולפי אופן כזה הוא ההפרש בההתלבשות

ותפיסא שהו"ע ההתגלות הן מצד הפועל והן בהנפעל כו'. ומבו' במ"א משל ע"ז כמו א' המצווה לזולתו לעשות דבר ה"ז בקול ודבור, וכן כשמדבר דברי אהבה או דברי שכל ה"ז ג"כ בקול ודבור, ואינם דומים כלל זה לזה, דבהציווי הרי אין המשפיע נתפס בכחותיו כ"כ בזה וכן המקבל אינו נתפס בזה רק לשמוע הציווי, וכשמדבר דברי אהבה הרי המשפיע נתפס בזה במדותיו שבאים בהתגלות, וכן המקבל נתפס בזה בההרגש שבו שנרגש בו כח המשפיע ומתקרב אליו עי"ז, וביותר הוא בהשפעת השכל שנתפסים בזה ביותר בבחי' התלבשות והתגלות כו'. והכל הוא בקול ודבור כו', ולכן הציווי הוא בקול רם דהיינו התגברות הקול, ובהשפעת השכל א"צ להיות בקול רם ואדרבה דברי חכמים בנחת נשמעים כו', והיינו דשם עיקר הוא הקול, ובהשפעת השכל העיקר הפנימי שהוא השכל כו'. ועד"ז הוא למע' בהעשרה דברים שזהו מה שבא בבחי' התלבשות, ויש בזה חילוקים בנבראים מאיזה מדרי' עיקר מקורם והתהוותם דלפי אופן כזה הוא ההתלבשות וההתגלות כו', אך כללות כח התנועה הוא כח אחרון שבנפש. ויובן כמו"כ בהשפעת השכל מן

המשפיע אל המקבל דג"כ מהות השכל נשפע בזה והוא ג"כ בבחי' התלבשות כו', ועם היות דכללות ענין השפעת השכל ה"ז הארה לבד, וכנודע ההפרש בין השפעת השכל להשפעה עצמיות, דבהשפעה עצמיות העצם ממש נשפע בזה שהרי נעשה מזה מהות שכל ממש אצל הבן, משא"כ בהשפעת השכל הרי דוקא כאשר התלמיד הוא בר שכל בעצמו הרי הוא מקבל שכל הרב ומתלמד עי"ז, אבל אם אינו בר שכל בעצמו לא יתהווה אצלו מהות שכל עי"ז, וכמא' העולם א קא(קען מען ניט ארוף שטעלין והיינו לפי שהוא הארה לבד, מ"מ הנה מהות ההארה נשפע בזה שהרי משפיע לו מהות שכל, והוא ממהות שכלו של הרב והתלמיד מקבל בזה שכל משכלו של הרב כו'. וזהו שההשפעה היא בקיומה גם לאחר הפסק ההשפעה וגם לאחר סילוק המשפיע מפני שמהות ההארה נמשך בזה, ע"כ גם אפי' לאחר שמסתלק המשפיע יכול לעיין בה ולמצוא בזה החיות שהי' לו בעת שקיבל את ההשפעה מן המשפיע כו', דבאור הרי כשמסתלק העצם מסתלקת גם ההארה, ובהשפעת השכל נשארה ההשפעה, והיינו לפי שמהות ההארה נמשכה בזה כו'. ולכן אופן ההשפעה היא בבחי' התלבשות ותפיסא, שהמשפיע נתפס בזה ועושה בו שינוי והתפעלות, שע"י ההשפעה מתוסף