פג

בשביל הזולת רק שיכולה להיות בהשגת הזולת כו', וכנ"ל פמ"ו שבחי' החכ' אינה בשביל הזולת שהרי יכול לישב לעצמו ולהשכיל השכלות, אמנם היא חכ' במציאו' מורגשת שגם זולתו יוכל להבינה, רק שאינו מוכרח שישפיע לזולתו, כמו המדות עד"מ שבהעדר ההשפעה מתבטל המדה, משא"כ החכ' שיכול להיות מציאותה גם בלי השפעה אל הזולת, אבל עצם מציאותה הוא באופן שיכולה להביא בהשגת הזולת כו'. וכמו"כ הוא הדוגמא בח"ע דאצי' שנק' חכ' ידיעא להיותה בחי' חכ' דתורה שיכולה לבוא בגילוי אל הזולת, וכשבא הזמן דשני אלפים תורה התחיל לבוא לידי גילוי בחי' אור ושפע דחכ' זו, וכמ"ש בלק"ת מהאריז"ל דהתחלת יחו"ע דמ"ת הוא מאאע"ה דאז הי' התחלת זמן שני אלפים תורה, עד שבאה לידי גילוי ממש בבי"ע ע"י מרע"ה. ובכדי שתהי' בחי' חכ' זו הי' צ"ל ש' בחי' חכ' שאינה יכולה לבוא כלל אל הזולת והוא בחי' ידיעת עצמו מה שבידיעת עצמו יודע את התורה כו' (נת"ל פט"ו דהע"ס הגנוזות הן בחי' עתיק דא"ק, וי"ל דעיקר בחי' עתיק הן הג"ר וז"ת דעתיק נק' עתיק יומין ומתלבשים בא"א כמ"ש בע"ח שער

סדר האצי' רפ"א, ונודע דעתיק הוא בבחי' סתום בעצם שאינו בא לידי גילוי כלל ונק' מתן בסתר כו' וכמ"ש במ"א), וזהו בחי' לא בחכ' ידיעא כו' (והגם שנת"ל דחכים ולא בחכ' ידיעא שייך רק בההתגלות דע"ס אחר הצמצום וכמשנת"ל פכ"ט בהג' מדרי' שבאורות כו', הנה מש"א כאן ולא בחכ' ידיעא היינו בחי' לא ידע שאינו מהות ידוע בעצם כו' וכמ"ש בסי' בפי' ברוך שאמר), וע"י שנאצל שם חכ' וידיעה נמצא אח"כ בחי' חכ' דאצי' שהיא בחי' חכמה ידיעא כו'.

קיצור. והפרדס כ' שגם חו"ב הן לצורך העולמות, והיינו דבכדי שיהיו המדות בבחי' או"פ הוא ע"י המוחין (מוחין פנימים בעצם ומדות רק בענין התפיסה) גם דענין המוחין הוא להיות השגה אלקית בעולם, והמדות להיות התפעלות אלקי, ומובן בפרדס דגם ידיעת עצמו כבי' הוא לצורך העולמות, והענין הוא דחכ' דאצי' היא חכמת התורה שלמעלה שנאצלה באופן שיכולה להיות בהשגת הנשמות, ובשביל זה נאצל תחילה בחי' ידיעת עצמו, והוא בחי' ג"ר דשרשי האורות.

מח) ועוי"ל דהנה נת"ל פ"ח דאמצעית אצי' הוא בשביל ההתהוות דבי"ע וגם בשביל שיהי' הגילוי בבי"ע כו', וי"ל דהע"ס הגנוזות שהן בחי' אצי' דכללות כו' בחי' הז"ת דהע"ס הן לצורך ההתהוות והג"ר הן לצורך הגילוי כו' (ובד"כ הו"ע ש' הוי' הב' שהוא ל' מהווה כמו שנת"ל פט"ז, ובזה גופא יש ב' המדרי' הנ"ל). דהנה ב' ענינים הנ"ל דהגילוי לעצמו והגילוי לזולתו מבו' במ"א שז"ע בחי' חיוהי וגרמוהי, דגרמוהי הוא בשביל הזולת שנעשה מקור להתהוות וחיוהי הוא מה שלמע' מבחי' מקור להתהוות, והו"ע החכ' תעוז לחכם יותר מעשרה שליטים להיות בחי' הגילוי כו'. וכמו"כ י"ל בע"ס הגנוזות דז"ת הן בשביל ההתהוות וג"ר הן בשביל הגילוי כו' (ועמ"ש בד"ה יונתי, תר"מ, וי"ל שז"ת זהו בחי' איהו המתייחד עם גרמוהי וג"ר זהו בחי' איהו המתייחד עם חיוהי כו', והוא בחי' כח ההתהוות וכח הגילוי כו' ועמשית"ל פ'). ונמצא דהע"ס הגנוזות שכלולים ונעלמים באוא"ס ב"ה הן בשביל להאיר בעולמות לאחר הצמצום כו',