פא

שהיא בעצמותו ית' שלמע' מבחי' גילוי כו', אבל בבחי' גילוי אור ענין המלוכה הוא ששייך לעולמות כו'. וכן המדות הן לצורך הזולת דוקא, וכידוע ההפרש בין מוחין למדות דמוחין א"צ לזולת דהיינו שאינו מוכרח להשפיע אל הזולת, דגם כשלא יש זולת למי להשפיע יכול להשכיל השכלות לעצמו, והגם דמתלמידי יותר מכולם היינו שע"י השפעה אל הזולת מתוסף אור שכל אצל המשפיע ובפרט ע"י קושיות וכה"ג וכמ"ש במ"א, אבל גילוי אור השכל בדרך אור ישר יכול להיות גם בלא זולת, וכאשר צריכים לבוא על איזה השכלה או השגה חדשה אדרבה הזולת מבלבל, וגם כשצריך לשקול בדעתו להכריע בין ב' סברות צריך להתיישב בינו לבין עצמו דוקא להתקשר אל הענין ולהכיר ולהרגיש אמיתית הסברות ולהכריע ביניהם ע"פ ההכרה וההרגשה באמיתת הענין, שלכ"ז הזולת מבלבל ורק בינו לבין עצמו יוכל לבוא על אמיתית הדבר כו'. וזהו דגם סנהדרין היו נושאין ונותנין ביניהם כאו"א לעצמו או עם בן זוגו כו' וכמ"ש במ"א, וגם בעצמו צריך להשקיט הכחות האחרים שלבד כח השכל ולעכבם שלא יהיו בהתפשטות, ואז דוקא

יבוא על אמיתת השכל או על השכלה חדשה, דגם התפשטות הכחות שלבד כח השכל מבלבלים אל השכל וצריך לעצרם ולעכבם כו'. וגם בכדי לבוא על איזה השכלה חדשה צ"ל העלאת כלי שכלו, והו"ע אשתומם כשעה חדא בהעדר התפשטות אדרבה בבחי' עלי' דוקא ועי"ז בא על ההשכלה כו'. וטבע מוחין דגדלות להיות בבחי' הבדלה, ואין זה ענין הגבהה דגם מי שהוא ענו בעצם מ"מ מצד טבע המוחין הוא בהבדלה שאינו מתערב עם הזולת כו'. וכ"ז הוא בענין המוחין שהן לעצמו דוקא, אבל טבע המדות הוא להיפך שהן רק אל הזולת, כמו החסד והרחמים הרי אינו שייך שמתחסד או מתרחם על עצמו כ"א על הזולת, וכשלא יש זולת למי להשפיע מתבטל המדה וה"ה כאילו אינו כו'. והגם שיכול להתעוררות הטבה באיש הטוב גם כשלא יש למי להשפיע, זהו מ"מ כאשר בכללות נמצאים מי שצריכים לקבל טובת השפעתו והמדה עומדת בהתגלות, תהי' ההתעוררות גם כשלא יש בעת ההיא למי להשפיע וכמו באאע"ה שהצטער כשלא הי' לו למי להשפיע חסדו כו'. אבל כשלא יהי' בכלל למי להשפיע, הנה הגם שיש בנפשו מדת הטוב תתעלם לגמרי וה"ה כאלו אינו,

משום דענין המדה הוא להשפיע אל הזולת דוקא וכשלא יש זולת מתבטל המדה כו'. והתעוררות המדה היא דוקא כאשר הוא בקירוב אל הזולת, ויודע עניניו ומתעורר ברחמים עליו, ולא תהי' התעוררו' המדה כשהוא בהבדלה כ"א כשהוא בקירוב דוקא כו'. והדוגמא מזה למע' דענין המדות הן לצורך העולמות דוקא וכמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה דרחמים וחסדים שייכים לעולמות דוקא כו'.

קיצור. אמנם כ"ז הוא בבחי' או"פ שהוא להאיר העולמות ולולא העולמות אינם שייכים כלל, וכמו המל' הוא למלוך על עם, ומדות הן לצורך הזולת, דבמוחין הרי יכול להיות התגלותן גם לעצמו, ולהשכיל או להכריע דבר הזולת מבלבל, ומוחין דגדלות הן בהבדלה, והמדות התגלותן והתעוררותן הוא דוקא כשיש זולת והוא בקירוב אליו.

מז) והפרד"ס שע"ד פ"י בביאור מאה"ז הנ"ל כ' דגם בחי' חו"ב שהן כחות שאינם שייכים אל הזולת דוקא, וכנ"ל ההפרש בין המוחין