עט

יחוד עם בחי' החכ' וכמ"ש ונהר יוצא מעדן דנהר הוא בחי' בינה, וכנודע דחו"ב הן כמו מעין ונהר, דמעין הוא נביעה דקה שזהו בחי' אין דחכ' ובינה הוא בבחי' התפשטו' כו', וכתיב ונהר יוצא שהוא יוצא תמיד בלי הפסק היינו בבחי' יחוד ודביקות כו', ואח"כ כתיב ומשם יפרד פי' אחר שנמשך מבחי' בינה לבחי' מל' ומתפשטת ומתלבשת בבי"ע ה"ה בבחי' פירוד כו' וכמ"ש מזה בלק"ת ד"ה ששים המה מלכות דרוה"ר. והגם דבעולם הבריאה יש השגה אלקית מ"מ אינו דומה כלל לההשגה שבעולם אצי' כו', וי"ל דכללות בחי' המוחין דברי' הן בחי' מוחין השייכים אל המדות. דהנה נודע שיש ב' מדרי' במוחין, מוחין בעצם ומוחין השייכים אל המדות, דמוחין בעצם הוא השגת עצם הדבר שמשיג בשכלו, ומוחין של המדות הוא שמשיג טוב הדבר, שמשו"ז צריך לאהוב את הדבר כו', דעם היות שזהו ג"כ שכל והשגה א"ז בעצם הדבר כ"א השייך אל המדה לבד כו'. ובכללות יותר בחי' המוחין השייכים אל המדות הן חיצוני' המוחין כמו שבא בלבושי השגה, דהגם שזהו ההשגה בעצם הדבר היינו בהשכלי לא רק בטוב הדבר, ה"ז מ"מ

בקירוב אל המדות כו', וכמו בהתבוננות אלקי בהתלבשות לבושי ההשגה ה"ה תופס רק בחיצוני' הענין האלקי השייך אל העולמות והנבראים כו', וע"כ נרגש בזה הטוב דאלקות בבחי' הרגש עצמי איך שקרבת אלקים לי טוב כו', והיינו מפני שהתפיסא היא במדרי' האלקות שבבחי' קירוב אל הנבראים כו', ותופס הענין בלבושי השגה שאין האדם יוצא בזה מהגשמתו, אדרבה הענין בא בהגשמת שכלו (ואינו כמו הגשמת המדות כו', ובד"כ בכל השגה שכלי' ה"ה בבחי' עלי' והתקשרות לענין שלמע' ממנו כו' וכמ"ש במ"א. אך כאשר הוא בלבושי השגה אינו יוצא בזה ממהותו וה"ה במעמדו ומצבו כו'), וע"כ ה"ז בקרוב אל ההרגש דקרבת אלקים לי טוב שזהו הבכן שהו"ע מוחין שבמדות כו'. משא"כ כשההשגה היא בבחי' הפשטה מלבושי ההשגה כ"א בעצם הענין האלקי ה"ה בבחי' קירוב יותר אל העצם דאלקות שלמע' מבחי' התלבשות בעולמות ונבראים כו', וגם שבזה הוא יוצא ממהות הגשמתו שבעצם מהותו הוא בבחי' הפשטה ובבחי' עלי' ודביקות יותר בעצם הענין האלקי כו', וע"כ אינו שייך עדיין למדות כו', וזהו בחי' המוחין עצמן

שלמע' מהמדות כו'. ולמע' יותר בחי' המוחין השייכים אל המדות הוא ההשגה באלקות שבא בבחי' התלבשות בעולמות דבד"כ ה"ז הארה לבד כו', וההשגה בזה באופן האור והגילוי בכל עולם כו', ומוחין בעצם הוא ההשגה במדרי' נעלות באוא"ס ב"ה שלמע' מבחי' התלבשות בעולמות כו'. וכללות ההשגה דעולם הבריאה י"ל שזהו בבחי' המוחין השייכים אל המדות כו', דלבד זאת שבעצם מהותם מחולקים המוחין דברי' מהמוחין דאצי' כנ"ל, הנה כללות המוחין דברי' הן השייכים אל המדות כו'. ובפרטיות יש בזה חילוקי מדרי' שהרי גם באצי' יש בחי' מוחין בעצם ומוחין השייכים אל המדות, רק בכללות ענין המוחין י"ל דבבריאה הן השייכי' אל המדות הנק' מוחין דיניקה שהמדות יונקים ממדרי' זו כו' והן בחי' מוחין דקטנות כו', וזהו שבעולם הבריאה הן דו"ר שכליים כמ"ש בסש"ב פל"ט והן המדות הבאים מהבינה והדעת כו', ובאצי' בחי' מוחין דגדלות כו'. ועולם היצי' העיקר בחי' המדות והיינו בחי' רוח כו', ויש ג"כ מוחין ורק מה ששייך להנהגת המדות, וכמו שיש הפרש בין קטן לגדול במדות טבעים שהרי גם

הגדול נמשך אחר הטבע, אבל אין זה כלל כמו הקטן מפני השכל שבו שפועל בהמדות להיות הנהגתן ע"פ השכל כו', והן מוחין

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.