עג

המקור והסיבה לההשגה דבינה, וכנ"ל דההנחה שכליות נותנת כח בהשגה כו' (דבאמת בכל השכלה חדשה כמו שהיא בנקודת ההשכלה עיקרה בחי' ההנחה והיא דוקא סיבת השכלי וההשגה כו', רק שניכר הדבר ביותר באיזה עומק ופנימיות דשכל כו' כנ"ל). וזהו שהחכ' נק' קדש וכמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא, וידוע דשבת הוא גילוי מוחין דאבא כו', ואי' בזהר קדש הוא מלה בגרמי', דפי' קדש הוא היותו מובדל, וכמו שענין ההבדלה הוא שאינו מתערב עם דוגמתו היינו גם עם דבר שנראה שהיא כיוצא בו ובדומה אליו כו', דהבדלה מדבר שאינו בערכו אין זה הבדלה, וכמו שאינו שייך לומר שהאדם מובדל מהבע"ח שאינו מערכו כלל כ"א כאשר מובדל מדבר שבערך אליו, וכמו כשאומרים על החכם שהוא חכם גדול בהפלאה והבדלה היינו שהוא מובדל גם מהחכמים, דלגבי אנשים פשוטים אינו שייך לומר שהוא מובדל שהרי אינם מערכו וממהותו כלל במהות השכל כו', כ"א לגבי חכמים שהן מ"מ בערכו שייך לומר שהוא מובדל כו', דדוקא על דבר שיש איזה דמיון נופל ל' הבדלה שעם היותו דומה אליו מ"מ אינו מתערב עמו כו'. וכן

בחי' הבדלה דחכ' הוא שהיא מובדלת מלהיות מושג בשכל כו', ואין זה בבחי' ראי' דחכ' שאין זה בבחי' שכלי ואינו בערך השגה כו', כ"א בבחי' השכלי דחכ' דעם היותו דומה להשגה דבינה ה"ז בבחי' הבדלה באמת מהשגה דבינה מפני שעצם ענין השכלי דחכ' מצ"ע הוא למע' מהשגה באמת כ"א בבחי' הנחה כו', ומה שהוא מ"מ שכל ובא בהשגה זהו אינו בחי' העצם שלה כלל כ"א בחי' חיצוניות שבא ע"י צמצום כו' כנ"ל. וגם מה שהחכ' היא בבחי' הבדלה הוא כי ענין ההשגה הוא התערבות הדבר שמתייחד עם הדבר המושג כמו שהוא לאחדים, והוא מפני שבהשגה הרי בא הדבר בבחי' התלבשות ותפיסה ממש בכלים בבחי' אור פנימי ה"ז בבחי' התאחדות ממש, אבל מה שמובדל מגדר השגה ה"ז בבחי' הבדלה כו', והוא בבחי' ההארה שאינו נתפס ואינו מושג כלל רק מאיר למע' משכלו ובינתו כו'. וז"ע שמן שצף ע"ג יין בפ"ב דטבו"י מ"ה, דרבנן ס"ל שאינו חיבור כי יין הוא בינה שהיא מקור להשתל' משא"כ שמן שהוא בחי' חכ' (והיא בחי' עליונה שבחכ' שלמע' ממה שהחכ' נק' מים שזהו בחי' חיצוני' החכ' וכמו השכלי שבחכ' ובחי'

החיצוני' שבה כנ"ל, ושמן י"ל שזהו בחי' אור שלמע' ממים כו'), שאינו מתערב עם הבינה כו'. והרמ"ז פ' אמור דצ"ד ע"ב כתב בשם לקו"ת מהאריז"ל שיש בדיקנא ב' בחי' הא' בחי' השערות ושם מציאות אימא, והב' אור הפנימי שיש בתוכם (והוא בחי' שמן הטוב כו') והוא מציאות אבא כו' (ועמשית"ל פ'). ונמצא מכ"ז מובן מה שהחכ' היא בבחי' מעלה לגבי הבינה אין זה רק בבחי' ריבוי האור כ"א שהיא בבחי' מעלה בעצם מדריגתה לגבי הבינה כו'.

קיצור. אמנם באמת גם השכלי דחכ' הוא הנחה שכליות שהוא תפיסת העצם שלמעלה מהשגה (למטה ממדרי' הראי') והשכלי הוא חיצוני, ולכן מה שמתיישב בנקודת ההשכלה יכול להיות שלא יתיישב עדיין בהשגה, וכמה ענינים נפלאים שלמע' מהשגה יש להם מקום בשכל החכמים, וההנחה מוסיף כח בהשכלי, ומה שמושג בבינה הוא השכלי, וההנחה זהו בחי' האין שאינו מושג רק שמוסיף כח, וזהו שהחכ' היא ד"ע שמאיר בה יש האמיתי בחי' העצמי, ומה שבא ממנה בהשגה היא הארה דכל"ח, ולכן נק' קדש שגם מדרי' תחתונה שבחכ' בעצם למע' מהשגה,