עב

כאשר מייגע א"ע באיזה ענין שאינו מובן לו, וכאשר בא אל עומק ופנימי' הענין ונופל לו בשכלו שהוא באופן כך וכך, הנה כאשר מאיר אצלו הנקודה שכליות בהענין מתיישב אצלו הענין בטוב (עס ווערט עם רעכט דער ענין און זייער גוט), וכאשר מתחיל להביא בהשגה פרטי הענין איך ומה הוא עדיין אין מתיישב אצלו הענין כלל. והסיבה הוא מפני שנתעלם אצלו ההנחה שהי' אצלו קודם, כי זה שבא מקודם אל עומק ופנימי' הענין הי' זה בדרך הנחה שכליות לא בבחי' שכלי לבד, והי' נרגש בזה עצמות המושכל ומצד עצם המושכל נתיישב אצלו הענין, ואח"כ כשמתחיל להשיג הענין מתעלם העצמות ומאיר רק החיצוני' דהיינו השכלי לבד, ובהשכלי אין הענין מתיישב עדיין, והעצה הוא שיקשר עצמו עוד הפעם (ער זאל זעך צו טראגין) אל עומק ופנימי' הענין כמו שהי' אצלו בההנחה שכליות, והוא שירגיש יותר ההנחה שכליות (דעם לייג פון דעם ענין), וזה נותן כח בהשכלי ביותר ובא לידי השגה דבינה להשיג כל מה שבאפשר להשיג בהענין כו'. וכנודע בענין ראי' דחכ' שמאיר בזה עצם הענין שלמע' מהשגה לגמרי, ומ"מ

ה"ז מוסיף כח בהשכלה ג"כ שיהי' ריבוי נביעות ההשכלה ביותר כו'. וכמ"ש בפע"ח בהאריז"ל שבשינת צהרים דש"ק ראה בפ' בלק ובלעם מה שהי' צריך לדבר בזה פ' שנה, ובאמת גם בזמן פ' שנה לא הי' מגלה מה שראה בזה, כי הראי' הוא בעצם המהות שא"א לבוא לידי השגה כלל, רק שע"י ראיית המהות גם ההשכלה היא בריבוי ובעומק ביותר כו' (ועמשית"ל פ'). וכמו"כ ההנחה שכליות הוא בעצם למע' מהשגה כי ההנחה שכליות היא כמו הראי' דחכ' רק שהיא במדרי' תחתונה ממנה, דראי' היא למע' משכלי לגמרי (הגם שזהו מה שבעין השכל דבלבך כו', ולעתיד יהי' בבחי' ראי' ממש כמו ראיית העין וכמ"ש כי עין בעין כו' וכמ"ש במ"א), וההנחה שכליות ה"ה בשכל רק שהעיקר בזה הוא ההנחה כו', וה"ז מוסיף כח גם בהשכלי שזהו מה שמושג בבינה כו'. וכמו שיש כמה ענינים שכליים עמוקים ונפלאים שהן למע' מהשגה ומ"מ יש להם מקום בשכל גבי חכמים, ואין זה בבחי' ראי' דחכ' כי אינם במדרי' זו דבחי' ראי', וגם דזה שיש להם מקום הוא בשכל לא רק בדרך התאמתות דראי' כו', כ"א זהו מצד ההנחה שכליות דחכ', דעם

היות שזהו שכלי עיקרו הוא בבחי' הנחה לא בבחי' השגה ולכן יש שם מקום גם להענינים שלמע' מהשגה כו', ועי"ז ביכולתם להביא הענינים גם לידי השגה כו'. וזהו שהחכ' הוא בחי' ד"ע והיינו שבחכ' מאיר האוא"ס יש האמיתי דהיינו בחי' העצמות שזהו בחי' יש האמיתי כו', ומה שלמטה (היינו מה שבא בהשגה) שזהו בחי' הארה לבד ה"ז בבחי' אין דכלא חשיב קמי' כו' (ולא כמ"ש במ"א דבחי' ד"ע דחכ' הוא רק מה שבחכ' מושג הדיעה העליונה איך שא"ס יש האמיתי וכולא קמי' כל"ח, והיינו שהחכ' הוא ההארה, ולהיותה הארה הדבוקה במקורה מושג ומורגש שם איך שהא"ס הוא היש האמיתי וכולא קמי' כל"ח, ועי"ז החכ' עצמה היא בבחי' הביטול דכל"ח שהוא הביטול דיחו"ע כו'. ולפי המבואר כאן הוא דבחכ' מאיר אוא"ס בחי' יש האמיתי והיינו בחי' העצמות שלמע' מהשגה כו', וכל ענין השכל וההשגה הוא בבחי' אין דכלא חשיב כו'). ובבוא השפעת החכ' בבינה נק' השפעת החכ' אין והיינו בחי' ההנחה שכליות כו', דמה שמושג בבינה הוא רק החיצוניות דהיינו השכלי שבנקודת ההשכלה, אבל ההנחה שזהו בחי' העצמות שבנקודת ההשכלה ה"ז בבחי' אין לגבי הבינה היינו בבחי' העלם שאינו מושג בבינה. ומ"מ זהו עיקר