סט

המאכל הגשמי כשאוכלו לש"ש מתברר הניצוץ הטוב שבו ומוסיף לו חיות בעסק התו' ועבודה וכמו חמרא וריחא פקחין, ועד דלא אכילנא בישרא דתורא לא צלינא דעתאי כו', ולהיפך כשאוכלו למלאות תאוות נפשו ה"ה מעבה ומגשם אותו וכמא' מלי' כריסי' זינא בישא כו'. ובזה הוא העבודה לדחות את הרע דנוגה ע"י שיפעול בנפשו שלא ירצה להתענג בתענוגי בנ"א כו', וע"י הכוונה לש"ש מברר את הניצוץ הטוב כו'. והעבודה היא תחלה בתפלה שהו"ע ההתבוננות באלקות שעי"ז בא לבחי' אהבה וקירוב לאלקות שתכלית חפצו ורצונו הוא באלקות ולא ירצה בגשמיות וחומריות העולם כו', וגם בעניני העולם שהוא מוכרח בהם יהיה רק מצד ההכרח ובכוונה לש"ש כו', ועי"ז נעשה דחיית הרע דנוגה והעלאת הניצוץ הטוב שנכלל בקדושה כו'. אמנם יש אופן שגם הרע דנוגה נכלל בקדושה וכמו בשבת שארז"ל מצוה לענגו באכו"ש, והוא שגם התענוג הגשמי הוא במדרי' הקדושה בשבת שאינו תענוג גשמי כ"א כמו תענוג אלקי כו', והו"ע האתהפכא שהרע נהפך לטוב ונעשה תענוג אלקי כו'. דהנה אופן הבירור הנ"ל שצריכים לדחות הוא כשהרע

ישנו במציאות והיינו כשהתענוג הגשמי הוא בתאוה גשמי' ה"ז מגשם כו' כנ"ל וצריכים לדחותו והיינו שלא יתענג בזה כו', וזהו בבחי' אתכפיא שכופה ומכניע את הרע כו'. אבל בבחי' אתהפכא שהרע נהפך לטוב היינו שבהתענוג אין בו שום תאוה גשמיות כלל אדרבה הוא תענוג אלקי הרי הרע נהפך לקדושה כו'. וזהו ההפרש בין עבודה דחול לעבודה דשבת, דהנה ידוע דששת ימי החול הן בחי' יומין דז"א וכנודע בענין ששת ימים עשה ה' כו', והמוחין דחול הן מוחין דאימא שכ"ז הוא במדרי' דהשתל' שזהו בחי' המציאות דאלקות כו', וע"כ העבודה בזה הוא בבחי' אתכפיא לבד כו'. אבל שבת הוא בחי' מוחין דאבא שלמע' מהשתל' והוא בחי' המהות דאלקות, דהעבודה במדרי' זו הוא בבחי' אתהפכא, והיינו שהכל הוא אלקות גם הענינים הגשמיים שהתענוג הוא אלקי וכמו צדיק אוכל לשובע נפשו כו'. ובד"כ זהו ג"כ ההפרש בין הבירור דתפלה שמלמטלמ"ע להבירור דתורה שהוא מלמעלמ"ט כו' וכמ"ש במ"א. והנה ארז"ל נדרים סיג לפרישות והיינו בהעבודה שבדרך אתכפיא לפעמים צ"ל בדרך פרישות לגמרי והוא כשיודע בנפשו

שא"א לו לפעול בנפשו שיהנה מהדבר הגשמי רק בכוונה לש"ש, וירא לנפשו שיהי' בתאוה גשמי' ועי"ז יורד ח"ו, ע"כ פורש א"ע לגמרי מזה. וז"ע הנדרים שאוסר על עצמו הדבר המותר, ואמרז"ל לא דייך במה שאסרה תורה כו', אך זהו מפני שא"א להעלות הדבר ה"ה אוסרו עליו במה שממשיך עליו אור מקיף דקדושה שנעשה כקרבן כו', אך זהו בדרך דחי' לבד, וכ"ז הוא מבחי' הבינה שהעבודה היא בבחי' אתכפיא כו'. אבל מבחי' החכ' שעי"ז גם הרע נהפך לטוב, ז"ע חכם המתיר את הנדר שהכל נעשה טוב, וכמו האכילה דשבת שאינו מגשם כו'. וזהו שנאמר גבי נדרים זה הדבר, דהנה כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה שהוא גילוי המהות וכנודע דמשה הוא בחי' החכ' כו', ולהיות דכל ענין התרת נדרים הוא דוקא מבחי' גילוי המהות דבחי' חכ' ע"כ נא' כאן זה הדבר כו'. ונאמרה לראשי המטות דוקא, דהנה י"ב שבטים הן ששה מדות דז"א שהן בבחי' י"ב גבולי אלכסוני' כו', וראשי המטות הן בחי' המוחין דז"א שזהו מבחי' בינה כו', והמשיך להם משה מבחי' החכ' להיות בכוחם להתיר את הנדר כו', והיינו שבינה היא

מ"מ כלי לאור החכ' כו'. וזהו וידבר משה אל ראשי המטות דוקא, וידבר הוא ל' הנהגה והמשכה שהמשיך מבחי' החכ' אל ראשי המטות