סח

מ"ם) והאופן הב' בעו"ע הוא בענין עו"ע במוחין גופא, וכמו בהשפעת השכל מן המשפיע אל המקבל, הרי השכל הנשפע אל המקבל אינו מהות אחר מהשכל של המשפיע, רק שהוא הארה לבד משכל המשפיע ונמשך משכל המשפיע לא מגוף ועצמות המוחין שלו כ"א מבחי' חיצוני' שהוא ג"כ הארה כו', דכל הארה שבאה בבחי' עו"ע בהכרח שגם העילה היא בחי' הארה לבד (דאור לגבי מאור אינו בבחי' עו"ע אלא או בבחי' גילוי מן העצם, דעם היות שהגילוי הוא לפי אופן העצם מ"מ ה"ה באין ערוך לגבי העצם כו' וכמ"ש במ"א, או שבא ע"י הצמצום ובחי' סילוק האור העצמי דממילא ה"ה באין ערוך כו'. אבל הארה שבאה בבחי' עו"ע דהיינו בבחי' ערך וע"י התלבשות העילה להמציא את העלול בהכרח שהעילה היא ג"כ הארה לבד כו'). וזהו דהתהוות העלול הוא ע"י שיש קצת השגה מהעילה בהעלול, וכמו במדות ומוחין הוא ע"י שנמשך הארת המוחין בלב וכמא' בינה ליבא ובה הלב מבין להיות מזה התעוררות המדות כו', והו"ע התלבשות העילה בהעלול והיינו שאור המוחין בא בבחי' התלבשות להיות מושג ומורגש בלב כו', ועי"ז

התהוות העלול הוא בערך העילה כו'. וכן במשפיע ומקבל הרי שכל המקבל משיג את שכל המשפיע ונעשה כערך שכל המשפיע כו', וקירוב העלול אל העילה הוא מה שמשיג יותר את העילה, וכמו כשמעיין ומייגע א"ע בהשכל הנשפע ובא אל עומקו ופנימיותו יותר שזהו הקירוב והעלי' של העלול, להיות שעי"ז הוא יוצא מחומריות השגתו בהענין ובא אל הדקות והרוחניות יותר כו' (ובד"כ מזדכך שכלו בזה כו'). וכן במדות שמאיר בהם אור המוחין יותר שנעשים המדות בבחי' דקות בלתי מורגשים כ"כ כו', וכ"ז שייך בבחי' הארה לבד דהרי העצם הוא למע' מהשגה כו'. והדוגמא מזה יובן למע' דהשתל' עו"ע שייך רק באוא"ס שנודע מציאותו ולא מהותו, דבבחי' המציאות דאוא"ס ב"ה שייך השגה ושם שייך ענין ההשתל' שהעלול משיג את העילה ונמצא בערך העילה כו', אבל בעצמות שאינו מושג אינו שייך ענין עו"ע כו'. וזהו דמוחין דאבא למע' מהשתל', והענין דהנה ידוע דחו"ב הן ראי' ושמיעה דאינו דומה שמיעה לראי', וההפרש ביניהם ידוע דשמיעה הוא מרחוק והיינו רק השגת מציאות הדבר, וראי' מקרוב שהוא ראיית עצם

הדבר, שז"ע החכ' שהוא התאמתות הדבר לא מצד ההשגה כ"א מה שבעין השכל רואה אמיתות הדבר כמו שהוא כו' וכמ"ש במ"א דראי' דחכ' הוא הראי' בעצם המהות שלמע' מהשגה, וזהו בחי' עצמות החכ' כו' (ובחכ' יש ג"כ ע"ס ובחי' ג"ר דחכ' הוא הראי' בעצם הדבר שאינו שייך עדיין למדות כו', אך גם המדות שבחכ' הן ג"כ בבחי' התאמתות שלמע' מהשגה וכמ"ש במ"א בענין שתיק רב דמ"מ לא הדר בי', והוא שהתאמת אצלו שהוא אסור רק שלא הי' לו טעם מושג ע"ז, והיינו בחי' המדות שבחכ' שהן בבחי' התאמתות למעלה מהשגה כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מה שפ' נדרים נאמרה לראשי המטות ונא' בה זה הדבר כו', דהנה ידוע דנדרים הם בבינה וכמא' כל הנודר כאלו נודר בחיי המלך, מלך בחי' ז"א וחיי המלך בחי' בינה, וחכם המתיר את הנדר זהו מבחי' חכ' כו'. והענין הוא דהנה כל הדברים הגשמיים הם תחת ממשלת ק"נ, שנוגה מעורב טו"ר ומצד הטוב שבה נכללת לפעמים בקדושה ומצד הרע שבה נכללת לפעמים בגקה"ט כו', וע"כ נק' להט החרב המתהפכת כו' כנודע. וכן כל הדברים הגשמיים מעורבים טו"ר וכמו