סו

טעם כמוס כו' וכמשי"ת בעזה"י (ומזה הוא ג"כ כח האמונה שיש בכאו"א מישראל שזהו בשרשו מבחי' הכתר שלמע' מטו"ד כו', רק שבאמונה היא בבחי' קטנות כו', והתגלות הרצון הוא ברעו"ד, והעיקר הוא במס"נ בפו"מ על קדה"ש שזהו מצד התקשרות עצמות הנפש בעצמות א"ס ב"ה שלמע' מטו"ד, ואין בזה שום ידיעה והתבוננות כו' וכמ"ש במ"א). אבל החכ' ה"ה בחי' ידיעה (ולכן החכ' היא בבחי' או"פ כו'), רק שהיא למע' מטעם ודעת המושג כו', והיינו שבחכ' מאיר אוא"ס כמו שהוא למע' מהשגה עדיין והוא מה שלית מח' תפיסא בי' ה"ז מאיר בבחי' החכ' כו'.

קיצור. אמנם ענין ריבוי האור ומיעוט האור הוא רק לצורך השתל' הספי' זמ"ז, דמשו"ז צ"ל המיעוט גם בסוף המדרי' העליונה בכדי שיהי' ממנה אצילות המדרי' התחתונה, דכן הוא בחכ' ובינה, ובינה וז"א, וז"א ומל', אך עצם ענין מעומ"ט הוא שמחולקים בעצם מדריגתן (וזהו סיבת הריבוי והמיעוט דהאור), וכמו דא"ק הוא מעלה להיותו בחי' עצמות האור, והכל הוא בחי' הבלים דא"ק, ולמעלה מאצי' עצמות הקו ובאצי' הארת הקו שזהו רק מציאות, וכן בחכ' ובינה, חכ' בעצם למעלה מהשגה, עם היותה ידיעה (לא כמו הכתר שלמע' מבחי' ידיעה), מאיר בה האוא"ס כמו שהוא למעלה מהשגה.

טל) והענין הוא דהנה עיקר ההפרש בין חכ' ובינה הוא דחכ' תופס בעצם הדבר ובינה תופס רק במציאות הדבר כו', דבינה היא בחי' השגה וכל השגה היא בציור הדבר לא בהעצם והיינו רק במציאות הדבר לבד איך ומה הוא כו', וזהו שההשגה תופסת בהו"ק של הדבר המושג, דכל דבר שהוא פשוט שאין בו קצוות (היינו שהוא בבחי' העדר המציאות) אינו נתפס בהשגה, כי ההשגה תופסת רק בהקצוות של הענין המושג שזה"ע ציור הדבר שהוא רק מציאות הדבר לא עצם מהותו כו', והחכ' תופס בעצם ומהות הדבר כו'. וז"ע מה שמוחין דאבא הן למע' מהשתל', דענין השתל' עו"ע שייך רק בבחי' מציאות לבד, משא"כ בדבר עצמי אינו שייך ענין עו"ע כו'. דענין עו"ע הוא בב' אופנים או שהעלול הוא מהות אחר מהעילה רק שנמצא כלול בהעילה ונולד ע"י כו', או שהעלול הוא הארה מן העילה ומסתעף ממנו כמו ענף המסתעף מן האילן כו'. וכמו עד"מ במדות הנולדים מן השכל שהמדות נמצאים כלולים בשכל קודם שנולדו בלב כו', וכמ"ש במ"א בביאו' מאה"ז במדבר דק"ך ע"א בענין וצפונך תמלא בטנם שזהו עיבור דזו"נ

בבטן דאי' כו', והוא כענין התפעלות אהוי"ר שקודם שבאו בגילוי בלב היו תחלה כלולים בההתבוננות שהיו במציאותם ממש כמו שהן אח"כ בלב, וכנראה בחוש שיש התפעלות אהוי"ר במוח כו', ובודאי הן בבחי' דקות יותר מכמו שהן בלב רק שהן עכ"פ בבחי' מציאות מדות כו'. וכמשנת"ל פל"ג ההפרש בין התפעלות המדות להתפעלות השכל דהתפעלות המדות הוא בהרגש עצמי שמתפעל מה שלו טוב הדבר, והתפעלות השכל הוא שמתפעל רק על הטוב דהדבר עצמו כו', ומ"מ ענין ההתפעלות הו"ע המדות, כי מוחין בעצם אינם בבחי' התפעלות רק השגת הדבר לבד, ומה שמתפעל על הדבר אפי' על הטוב דעצם הדבר זהו בחי' מדות כו', והן בחי' מדות שבמוחין לפי שההתפעלות היא מ"מ על עצם הדבר לא מה שלו טוב