סה

המדרי' התחתונה, רק המעלה ומטה הוא בעצם מדריגתן שהעליון הוא למעלה במדריגתו בעצם מהתחתון, והוא ג"כ בבחי' ריבוי אור באותה מעלה ומדרי' שהוא כו' (וסיבת הריבוי והמיעוט בהאור הוא ג"כ מצד המעומ"ט בעצם מדריגתן, דהספי' שהיא מעלה בעצם מדריגתה מאיר בה ריבוי האור (והאור הוא ג"כ עליון במדריגה), וזו שהיא בבחי' מטה היא בבחי' מיעוט האור כו' (והיינו דלא רק הצמצום בסדר ההשתל' הוא סיבת המיעוט וההעלם, וכנ"ל שצ"ל מיעוט בסוף המדרי' העליונה בכדי שיהי' נאצל המדרי' התחתונה, והיינו מה שהריחוק הוא סיבת המיעוט, כ"א שהמדרי' התחתונה מפני שהיא בעצם תחתון במדרי' זהו סיבת מיעוט והעלם האור כו'), ולפ"ז הוא שהמדרי' שהיא עליונה בעצם (מצד שרשה ומקורה) נאצלה בבחי' קירוב היינו בבחי' עליונו של הקו, והיא בבחי' ריבוי האור והגילוי, והמדרי' שהיא תחתונה בעצם נאצלה בבחי' ריחוק ובבחי' מיעוט והעלם כו' ועמ"ש לקמן פמ"ד). וכמו בעולמות בכלל שהעולמות שלפני האצי' הן למע' מאצי', ה"ז שהן למע' בעצם מדריגתן, והוא שלמע' מאצי' מאיר עצמות הקו

ובאצי' אינו רק הארת הקו לבד, שזהו עילוי גדול מאד בעצם מהות האור שלמע' מאצי' הוא מהות ועצמות האור ובאצי' הוא בחי' גילוי המציאות לבד שז"ע הארה כו', וכמ"ש במ"א דהארה לגבי עצם ה"ז כמו מציאות לגבי מהות, וגם האור שהוא בבחי' גילוי העצם (דהיינו האור שהוא בבחי' א"ס כו') ה"ה רק בבחי' מציאות לבד כו', והיינו שהאור מגלה רק מציאות המאור לא עצם מהותו כו' וכמ"ש במ"א, וא"כ האצי' שהוא רק הארת הקו ה"ז רק בחי' מציאות לבד לגבי עצמות האור שלמע' מאצי' כו' (רק שבאצי' מאיר מהות הזיו והיינו שבספי' דאצי' מושג מהות הזיו וכמ"ש במ"א בענין השגת הנשמות בג"ע כו'), ולכן המדרי' שלמע' מאצי' הן בבחי' העלם לגמרי והתחלת הגילוי הוא מאצי' כו', להיות כי הגילוי בעולמות הוא רק בחי' המציאות דאוא"ס ב"ה, דעצמות אוא"ס הרי לית מח' תב"כ כו', וע"כ אצי' הוא התחלת הגילוי, אבל מה שלמע' מאצי' שזהו בחי' העצמות ה"ז בבחי' העלם כו'. וכן בהמדרי' שלמע' מאצי' גופא דבחי' א"ק מובדל בערך מהמדרי' שלמט' ממנו, שהרי נק' אדם קדמון, דפי' א"ק הוא שזהו בחי'

אדם שעלה במח' באוא"ס קדמון לכל הקדומים דבצלם אלקים עשה את האדם, וכשם שהוא קדום כך גם מחשבתו קדומה כו' וכמ"ש במ"א. ועמ"ש בדרוש ג' מיני אדם דא"ק הוא כמו אדה"ר שהי' יציר כפיו של הקב"ה, וכמו"כ בא"ק הכלים הן מאוא"ס ב"ה שלא ע"י אמצעות איזה מדרי' כו'. וא"כ מובן דגם האור דא"ק הוא למע' הרבה בעצם מדריגתו לגבי האורות שלמטה ממנו כו'. וי"ל שזהו ג"כ עצמות והארה, שהרי כל הגילוים שמא"ק נק' הבלים דא"ק, גם ההמשכה מבחי' אח"פ נק' הבל שזהו בחי' הארה לבד כו'. והנה כשם שהעולמות מחולקים בעצם מהותם בבחי' האור והגילוי שבהם כנ"ל, כמו"כ הוא בהספירות בפרט שמחולקים ג"כ בעצם מהותם כו'. וכמו בבחי' חכ' ובינה הנה החכ' בעצם היא למע' מהשגה, הגם שבכ"מ בחי' החכ' היא בבחי' ידיעא לא למע' מהטעם והדעת לגמרי, כמו בחי' הכתר בעצם שלמע' מטו"ד לגמרי, וכמו ענין הרצון שזהו רק הטי' והמשכת הנפש לאיזה דבר בלי שום ידיעה כלל באיזה טעם כו', וכנודע דאמיתת הרצון הוא שאין לו שום סיבה כלל רק שרוצה מצד העצם לבד כו' (ויש רצון שיש בו תענוג שהוא

סיבת הרצון ויש ברצון שאין בו תענוג ג"כ כו' וכמ"ש במ"א), והיינו שאין לו שום טעם כלל דאין טעם לעצם הרצון גם לא