סא
מדידת האור קדום כו'. והו"ע דבמח' ארץ קדמה ובהתהוות שמים קדמו כו'). וכמ"ש בע"ח דהמשכת הקו הוא בכדי לעשות מעלה ומטה כו', דאם הי' ההמשכה שלא ע"י הקו לא הי' מעלה ומטה בעולמות דכל עולם הי' בהשוואה בכל חלקיו ולא היו ניכרים בו חלקי י"ס כו' כמ"ש במבו"ש, וע"כ הוא ההמשכה ע"י הקו בכדי שיהי' מעלה ומטה כו', דלהיות שהקו בקצהו העליון נוגע ודבוק באוא"ס ב"ה ובקצהו התחתון אינו נמשך עד האור א"ס הסובב תחת העולמות ואינו דבוק בו, הרי עי"ז יש בהקו ראש וסוף ומעלה ומטה כו', ועי"ז יש בעולמות וספי' ג"כ מעלה ומטה דהמקבלים מעליונו של קו שקרוב יותר אל האור א"ס שהוא בחי' מעלה שבו ה"ה בבחי' מעלה וכל מה שמתרחק מקצהו העליון ה"ז בבחי' מטה כו'. וזהו שהקו נק' קו המדה (עמ"ש בהבי' דועתה יגדל שלא נדפס, וי"ל דמקור הדבר הוא מע"ח הנ"ל) להיות שע"י הקו הוא מדידת האורות, אם ההמשכה היא מעליונו של הקו וכמו פרצוף דא"ק שמקבל מבחי' העליונה של הקו שהוא בקירוב לאוא"ס ב"ה, והעולמות שלמטה מא"ק מקבלים בבחי' ריחוק כו', וכן הוא בכל ספי' בפרט
כו'. שזהו מ"ש בע"ח דבכתר וחכ' מאיר אוא"ס בקירוב מקום ובבינה בבחי' ריחוק כו', והיינו שבבינה מאיר האוא"ס כמו שהוא בגדר השגה ובחכ' מאיר האוא"ס כמו שהוא למע' מגדר השגה עדיין כו' וכמשי"ת. וידוע ג"כ שיש צינורות פרטים לכל ספי' בפרט כו', ועמ"ש מזה בבה"ז פ' וישלח ע"פ כי ישרים דרכי ה' כו'. ובפרד"ס בשעה"כ אות ש' כ' שיעור קומה שהנשמה המתאחדת בתוך הספי' נק' שיעור מפני שהיא הנותנת שיעור לכל הקומה והיא האומרת לספי' די כו', וכן כ' בשער עצמות וכלים פ"ז (ולפמ"ש שם זהו רצון המאציל ב"ה בענין הספי', ולפי מ"ש בע"ח הוא לפי מה שכבר נמדד בהרצון עליון באופן המשכת הקו בבחי' הקירוב והריחוק שבו כו'). ונמצא דהמדידה דמעומ"ט הוא בהאור באיזה אופן הוא נמשך בהספי' כו', הרי שבע"ס יש התחלקות מעומ"ט הן בהאורות והן בהכלים, איך שיהי' אם שהמדידה הוא בהאור ובאופן כזה נתהווה הכלי או שהמדידה היא בהכלי ובאופן כזה תמשיך את האור כו'. דבאמת שניהם אמת דבתחלת ההתגלות המדידה היא בהאור באיזה אופן יאיר ויתגלה דלפי אופן זה הוא התהוות הכלים
כו', ואח"כ לפי אופן זיכוך הכלים ממשיכים את האור כו'. וכ"ז אינו שייך רק באורות פנימיים שבאים בבחי' התלבשות בכלים שיש בהם המדידה בבחי' התחלקות דמעלה ומטה כו'.
וע"פ הנ"ל יובן מ"ש ובראשי חדשיכם, והקשה בזהר וכי כמה ראשין אינון והלא לית רישא לסיהרא אלא שמשא אלא ראשי תרין יעקב ויוסף. והענין הוא דהנה אי' במאו"א דתפלת מוסף הוא בחי' יסוד שבא בסוד תוס' והו"ע יחוד ישראל ורחל כו', דזהו ההפרש בין שחרית למוסף דתפלת שחרית הוא יחוד יעקב ורחל ותפלת מוסף הוא יחוד ישראל ורחל, דיעקב הוא ל' בקיעה כמו אז יבקע כשחר כו' שאינו רק הארה לבד וישראל הוא בחי' עצמית כו', ושניהם הם בחי' חכ' בחי' יסוד אבא רק יעקב הוא בחי' הארת החכ' וישראל בחי' עצמית החכ' כו'. וכמ"ש בלק"ת מהאריז"ל ע"פ ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, דיעקב הוא בחי' עדות לבד לא עצם הדבר כו' וישראל הוא בחי' עצמות הדבר כו', והו"ע אירוסין ונשואין דאירוסין הו"ע נובלות חכ' שלמע' תורה ונשואין המשכה עצמית מבחי' עצמות החכ' כו', והו"ע חיצוני' התורה ופנימית התורה, דחיצוניות התורה היא מבחי'
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.